שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק׳ (ה׳)

והנה בטריסקאוויטץ ש"ק ואתחנן שנתרי"ב נשאלתי מהמופלג מוה' בעריש דיין דק' דאברימיל להיות שנהג מכמה שנים שלא לאכול מבשר סירכא והנה אז נסע פעמים מעטים לבית רבו החסיד וכעת היא צריך לנסוע כ"פ וכ"פ אשר צריך לאכול אצל בעה"ב וקשה לשאול אם אוכל מבשר הסרכא ושאל אם יש לו התרה והשבתי דלדעתי יש לפתוח לו בחרטה דכיון דעל שבת ויו"ט בכה"ג שאין לו לאכול רק אצל בעה"ב שאינו נזהר אדעתא דהכי לא קבל עליו דדבר מצוה לא עקר וכמ"ש בשו"ת בית יעקב במי שנזהר שלא לאכול רק משוחט שהראה סכין לפניו וכדומה דשבת ויו"ט א"צ לזהר והביא מהך שאמרו בחולין דף י"ב וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מא"ל ומבואר שם בתוס' דעל דבר מצוה א"צ להחמיר ע"ש ולפ"ז הוה נדר שהותר מקצתו הותר כלו ועיין יור"ד סי' רכ"ט ובלא"ה עיין פר"ח סי' תצ"ו בדיני המנהגות בדין ראשון לענין מצה שמורה ובדין תשיעי דדברים הנעשים מחמת פרישות וחסידות אף התרה לא צריך ובסייג סגי בהתרה ואף דהפר"ח ביו"ד סי' ל"ט חולק בקצת דברים עליו עכ"פ בכך שאינו רק משום פרישות שהרי ב"ב אכלו תמיד מסרכא פשיטא דעכ"פ בהתרה סגי ודו"ק היטב.