שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק׳ (י״א)

והנה הלח"מ הקשה על שטת הראב"ד דלא מחלק רק בין פשט איסורו או לא וא"כ הך דפרוזבל מה הוה אם פשט ל"מ אף גדול ממנו ואם לא פשט אפילו קטן יכול להתיר וכתב דס"ל להראב"ד דתרתי בעינן לא פשט ורוב הציבור א"י לעמוד והאי דפרוזבל לא פשט לבד הי' ויכול לעמוד ולכך הוצרך גדול להתיר ובאמת שזה דחוק וכבר דחו התוס' להאי תירוצא והנה לפמ"ש למעלה הלא מראש דגבי פרוזבול כבר נתבטל הטעם ול"צ כלל לבטל לשיטת הראב"ד ועיין בפ"י וכתבתי למעלה לישב עכ"פ כל שגדול בודאי יכול לבטל כל שנתבטל הטעם ובלא"ה יש לומר דהרי הפ"י הקשה בגיטין דמ"פ הש"ס אבטליניה והא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו ומה קושיא הא כאן הוא לקיים דברי תורה שהפרוזבול משמט מן התורה והלל תקן לבטל דברי תורה וכל שנתקן לקיים דברי תורה פשיטא דיכול לבטל דברי ב"ד כדי לקיים דברי תורה והוא קושיא גדולה וכה"ג כתב התויו"ט במשנה ב' פ"ה דמעשר שני ע"ש וצ"ל דבאמת התוס' כתבו שם ד"ה מי דגם מה"ת המוסר שטרותיו לב"ד אין משמט והא דפריך מי איכא מידי היינו דהלל לא הי' לו לעשות תקנה ללמד כן שביטל בכך השמטת כספים וביאור הדברים דבאמת כל שמסר באמת לב"ד ורוצה שהב"ד יהי' גובה לו חובו הו"ל כגבוי בידו אבל לתקן תקנה שכ"א יכתוב פרוזבל וימסור שטרותיו לב"ד והוא יגבה חובו אין לך הערמה גדולה מזו והערמה בדאורייתא וכמ"ש התב"ש בבכ"ש במס' פסחים לענין מכירת חמץ וז"ב ופשוט בכוונת דבריהם ובזה מיושב מה שהקשה הפ"י שם דא"כ למה קרי עולבנא דדיינא והא הו"ל כגבוי דגם מה"ת מוסר שטרותיו לב"ד אינו משמט ולפמ"ש א"ש דמן התורה אם מוסר שטרותיו לב"ד באמת דהיינו שעכ"פ הוא של הב"ד אינו משמט אף שהב"ד יחזירו לו אבל אם אינו עושה רק להנצל מן השמטה הוה הערמה וזהו עולבנא דדיינא ולפ"ז שפיר פריך הש"ס והא א"י לבטל דברי ב"ד חברו דא"ל דכדי לקיים דברי תורה שרי דז"א דהא באמת גם מה"ת כל שמוסר שטרותיו לב"ד הו"ל כגבוי ואינו משמט וא"כ כל שהלל תקן להפרוזבול הו"ל כמוסר שטרותיו לב"ד אף שהוא מערים וא"כ שוב לא הי' לקיום ד"ת מה שאומר דפרוזבול משמט אחר שכבר תיקן הלל שאינו משמט וז"ב.