שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק׳

בו יבואר דיני המנהגות והתקנות אם יכולים להתבטל ע"י ב"ד הגדול בחכמה ובמנין מקור הדבר הוא בש"ס גיטין דף ל"ו ע"ב איבעיא להו כי התקין הלל פרוזביל לדריה הוא דתקון או דלמא לדרי עלמא נמי תיקון למאי נ"מ לבטולי ופריש"י להושיב ב"ד אי אכשר דרי שלא יהיו נמנעים להלות נבטל את תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט ולכאורה צ"ב דמנא ידעינן דאכשר דרי והא מה שלא נמנעו מלהלוות הוא משום דיש להם תיקון פרוזבול וצ"ל דהכוונה הוא שאם יראו הב"ד שאף שכתבו פרוזבול בכ"ז לא רצו לגבות החוב או שלא כתבו פרוזבול כלל א"כ ראינו דאכשור דרי ובזה מיושב מ"ש רש"י דנבטל את תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט והדבר יפלא דמנ"ל לרש"י זאת ודלמא הכוונה דנבטל שלא לכתוב פרוזבול כלל ועיין בפ"י מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דממנ"פ כיון דע"כ מיירי שלא כתבו פרוזבול או שכתבו ואפ"ה לא רצו לגבות וא"כ שפיר אנן מתקנין שאף שנכתב כאלו לא נכתב ובלא"ה נראה בכוונת רש"י דמשמע לי' לבטולי אף שנכתב דלשלא נכתב ל"ש לשון לבטולי דאטו הלל תקן לחיוב שיכתוב פרוזבול הוא לא תקן רק שאם יכתוב פרוזבול יגבה אבל כל שלא נכתב פרוזבול זה לא נקרא מבטל וראיתי שהפ"י הרגיש בזה. עכ"פ למ"ש בראשונה יש לישב דברי הראב"ד פ"ב מממרים שדעתו דכל שבטל הטעם יכולים לבטל דברי ב"ד שקדמו והדבר תמוה דרש"י כאן כתב דאי אכשר דרי שלא יהיו נמנעים מלהלוות ומשמע דאף שאכשר דרי ובטל הטעם בכ"ז אם תיקן לדרי עלמא לא היו יכולים לבטל וכבר תמה בזה הפ"י ולפמ"ש א"ש דדוקא בעיטור פירות דנתבטל בבירור הטעם דהרי לא תקנו רק משום נוי ירושלים ובחורבן ירושלים נתבטל הטעם שפיר יכולין לבטל אבל כאן אטו נודע לנו בבירור שנתבטל הטעם ואף דראינו דאכשור דרי שלא כתבו פרוזבול דלמא אירע לו מקרה שלא היה יכול לכתוב ומי שכתב ואפ"ה לא גבה זה ודאי לא מקרי נתבטל דהרי חזינן שכתב רק שאח"כ לבשה אותו רוח טהרה ולא רצה לגבות וא"כ אין ראיה שנתבטל הטעם בבירור לכך אם היה הלל מתקן לדרי עלמא לא היה באפשר לבטל ובלא"ה נראה דל"ק דזה ודאי נקרא מבטל דלפירש"י שנתקן שאף שכתב פרוזבול לא יגבה זה ודאי מקרי מבטל דגוף הפרוזבול באמת נתקן בשביל שנמנעו מלהלוות אבל מה שתקנו שאף בפרוזבול לא יגבה זה עוקר תקנת הלל מכל וכל ול"ש בזה שבטל וא"כ אדרבא מפירש"י ראיה לשיטת הראב"ד ובזה מיושב היטב מה שהקשה הפ"י דמה קאמר דאם לדרי עלמא תיקן א"י לבטל אא"כ היה גדול ולמה צריך ב"ד גדול הא כאן לא הוה מלתא דאיסורא רק מידי דממונא ופשיטא דב"ד יכולין לבטל ולפמ"ש א"ש דבשלמא אם תקנו שלא לכתוב פרוזבול זה לא נקרא איסורא רק תקנת ב"ד בלבד אבל אם תקנו שאף שכתב פרוזבול לא יגבה זה נקרא היפוך התקנה מכל וכל ואינם יכולים לבטל רק ב"ד גדול ויש להמתיק הדבר לפמ"ש התוס' כאן בע"א ד"ה מי דגם מדאורייתא מוסר שטרותיו לב"ד אינו משמט והביאו מהספרי ולשיטת רש"י במכות דף ג' זה בעצמו ענין פרוזבול ועיין בחידושי פ"י בגיטין שם וא"כ הך תקנה שאף שנכתב שלא לגבות זה בא לעקור דברי תורה ג"כ פשיטא דא"י לבטל אא"כ היו גדולים ממנו בחכמה ובמנין ודו"ק היטב אברא דדברי התוס' תמוהים דכיון דמן התורה הוא דאינו משמט בפרוזבול דהיינו מוסר שטרותיו לב"ד א"כ איך אמר שמואל האי פרוזבלא עולבנא דדיינא הוא והיינו חוצפא וגם הא דאמר לא כתבינן פרוזבול אלא או ב"ד דסורא כר"א וכר"א והא מן התורה הוא וכבר תמה בזה בפ"י ואמרתי בזה בלימוד הישיבה ע"ד החידוד דהנה ר"נ אמר לעיל בדף ל"א ע"ב דמבטל ובפני שנים ומביא ראיה מהמשנה דכאן דמוסרנו בפני פלוני ופלוני והיינו דלבי תרי נמי ב"ד קרי לי' ועיין בתוס' דרצו לפרש משום דר"נ לשיטתיה דס"ל כשמואל דשנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חציף ובזה נ"ל דלכך אמר שמואל דהאי פרוזבלא עולבנא דדינא הוא והיינו לשון חוצפא והיינו כדאמר שמואל לענין ד"מ דדיניהם דין רק שנקראו ב"ד חצוף וגם בפרוזבול באמת מועיל רק שהוה עולבנא דדייני ואי איישר חילי אבטליניה דבאמת לא ישר בעיניו גוף הפרוזבול כלל ולכך לא רצה לתקן שיהיו בשלשה דבאמת לדידי' לא רצה כלל בגוף הפרוזבול רק שלא היה יכול לבטלו וא"כ ממילא נשאר בתקנת הלל דבשנים וא"כ נקרא ב"ד חצוף ומעתה מיושב קושית הפ"י דבאמת שמואל אית לי' דר"א דאמר דמן התורה חד נמי כשר ורק מדרבנן תקנו שלשה ולכך נקרא ב"ד חצוף וכדאמרו בריש סנהדרין דף ג' ועיין בש"ך סי' ג' ס"ק א' ולפ"ז מן התורה שפיר מועיל מה שמוסר שטרותיו לב"ד דגם באחד מועיל מן התורה אבל אחר שתקנו חז"ל שלשה שפיר נקרא ב"ד חצוף ולכך בעי שמואל ב"ד כר"א וכר"א לאפקועי ממונא דבאמת לדעת הרמ"ה רס"ו ג' צריכין השלשה להיות מומחין ואף דקי"ל דבהדיוטות סגי היינו בסתם ב"ד אבל כאן דמפקיע ממונא בבירור ורק על ידם מפקיע הממון לכך אצריך ב"ד כר"א וכר"א דאלימי לאפקועי ממונא ובזה י"ל דמ"ש התוס' דעיקר הקושיא הוא שלא הי' לו לעשות תקנה ותמה הפ"י דא"כ לא הי' יכול רבא לשנויי הפקר ב"ד הפקר דהא מן התורה הוא ע"ש ולפמ"ש א"ש דרבא לשיטתו דהוא ס"ל דמן התורה בעינן שלשה וכדאמר בסנהדרין שם וא"כ לדידי' הא דקתני בספרי מוסר שטרותיו לב"ד היינו שלשה וא"כ ממילא אף דנימא דכאן דהוא אפקועי ממונא בבירור ע"י הב"ד בלי טענות כלל בעינן ב"ד חשוב וכמ"ש מ"מ הא הפקר ב"ד הפקר לענין ממון ודאי מועיל שלשה דהפקר ב"ד הפקר וא"כ הי' יכול לתרץ כאן הפקר ב"ד הפקר ולזה כתבו דמ"מ לכתחלה לא הי' מהראוי לתקן כך ודו"ק ואף כי הוא ע"ד הפלפול לא נמנעתי מלכתבו והקב"ה חדי בפלפולא דאורייתא ועיין בחידושי הר"ן לגיטין מ"ש דמבטלינן ליה היינו שלא יבוא ב"ד אחר ויתקנה ע"ש ודו"ק ועיין תוס' יבמות דף ע"ט ע"ב ד"ה בימי דכל דהפקר ב"ד הפקר ל"ש שמבטל דברי ב"ד חברו ע"ש.