שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן פ״ט (ה׳)

ואשר שאל במ"ש התוס' בכתובות דף כ"ו בד"ה אין וזה לשונם והא דלא מוקמינין לא אחזקתה אף דתרומה בזה"ז דרבנן מ"מ ערובי תחומין דאורייתא וע"ז הקשה דמה בכך דע"ת דאורייתא מ"מ כיון שתרומה דרבנן ומותר לאכלה דהוה סד"ר לקולא א"כ אין נ"מ אם ע"ת דאורייתא לפענ"ד כוונת התוס' כיון דאיכא חזקת העמד אדם על חזקת ביתו א"כ כל שיש שתי כתי עדים והכת שאומרים שנטמאת מבעוד יום וא"כ מפקי לה מחזקה ול"א סד"ר לקולא ועיין בתוס' עירובין ל"ה בדיבור המתחיל אמר וימצא הדבר מבואר וז"פ ומן האמור אני תמה על הש"ך חו"מ סי' פ"ז ס"ק ט"ו שדעתו בתרי ותרי אמרינין סליק והרי מבואר בעירובין הנ"ל ברש"י ותוס' בתרי ותרי לא אמרינין סליק וכל דאיכא כח דמפקא מחזקה הוה תרי ותרי ואזלינן לחומרא דאל"כ נימא סליק חזקה נגד חזקה והוה כמאן דליתניהו והו"ל סד"ר ולקולא אמנם אחר העיון יש לחלק דשאני הכא דאיכא חזקות דא"א לומר סליק דמ"מ יש חזקות וא"א לסלק החזקות ואף דאמרינין סליק עדותן אבל מ"מ יש חזקה נגד חזקה ולא אמרינין סד"ר ולקולא ועכ"פ דברי התוס' נכונים וכמ"ש.