שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ש״י (ד׳)

והנה עוררני החריף מו"ה מאיר בראם ני' דלכאורה כאן שעדים האחרונים אומרים שלא מת בעת שהעידו ע"ז עדים הראשונים רק אח"כ ל"ש לומר חזקה דהשתא דכיון שמכחישים זא"ז נחוש דלמא לא מת כלל דהרי סהדי שקרי נינהו ואף לר"ה דס"ל זו באה בפ"ע ומעידה אבל לאותה עדות ודאי פסול וכאן הוה כאותה עדות ולכאורה יפה טען אמנם נראה דזה חשוב שני ענינים דהנה העדים הראשונים מחולקים עם האחרונים אם מת בזמן שהעידו הראשונים או לא מת אבל מה דמת בזמן השני ע"ז אינם מכחישים הראשונים ואדרבה א"א שיכחישו בזה דהא א"א שיחי' גם אח"כ כיון שלפי דברי הראשונים מת בזמן הראשון וא"כ הוה כמו דאתכחיש בחזקה ולא באבהת' דקי"ל כר"נ דניהו דאיתכחיש באכילה אבל באבהתא לא איתכחיש ועי' בב"י חו"מ סל"א דהביא בשם המשרים דאף דאכחשו במקצת עלמה דלא אתכחיש לא אתכחש וראי' ברורה לזה מהך דיבמות פ"ח דמוקי להך דדפנו בשאמרו דחי הי' ואח"כ מת ואם איתא נימא דנתכחשו לגמרי ולא מת כלל וע"כ דע"ז לא נתכחשו כלל ועיין שו"ת בית יעקב סי' צ"ח וסי' קכ"ד שהעיר על דברי המשרים מדברי הר"ן גבי תרוייהו בא"א קמסהדי שהקשה הר"ן דכיון דלא אתחזקה בא"א רק אפומא דתרוייהו והרי מכחישים זא"ז ע"ש והרי במה דלא אתכחיש לא אתכחיש ולק"מ כמ"ש בחידושי לחו"מ סי' מ"א דש"ה דא"א שתהי' א"א כ"א אפומא דאותן תרויהו המכחישים זא"ז וא"כ א"א לצרף תרוייהו שהרי נתכחשו משא"כ התם דלחזקת אבהתי' א"צ לצרף אותן שמכחישים דבזה אינם מכחישים ועוד דשאני חזקת אבהתי' דהם שני דבורים שני חזקה וגם חזקת אבהתי' ופלגינן דבורייהו אבל שם דבמה שאומר נתגרשה ממילא נשמע דנתקדשה והרי אותו דיבור א"א לחלק ונתכחיש בזה ועוד דשאני ד"מ דלא בעי סהדי אלא לשקרי וכל דלא אתכחיש באבהתי' הרי לא נתכחשי בזה ומה"ת לתלות דמשקרי גם בזה אבל שם דהוה דבר שבערוה ובעי שני עדים וכל דאתכחשי במקצת עכ"פ עדות אין כאן אף שהדבר אמת בעצמותו וז"ב כשמש והארכתי בזה והנה בנ"ד שייך כל הטעמים דבזמן השני לא אתכחשו כלל והוה שני דבורים וגם בעגונה הקלו אף דהוה דבר שבערוה וע"א כשר ושפיר אמרינן דע"ז לא נתכחשו.