שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן פ״ז (ג׳)

וע"ד חדושי תורתו דברת התוס' ב"ב דף כ' ד"ה והמלח במה שכתבו לפי הגהות הגאון מוהר"י פיק דהשלג מיירי שלא חשב עליו למשקה דאי חשב עליו תיפוק ליה דהוי מדברים המקבלים טומאה וע"ז הקשה מעלתו דמאי קשיא להו להתוס' אדרבה בשביל זה אין ממעט בחלון בשביל דמקבל טומאה והאריך בזה ויפה הקשה ותמהני גם על מעכת"ה דהרי הרמב"ם פט"ו מטומאות מת ה"ב כתב בהדיא הברייתא הלז וביאר דלכך השלג וכו' אינן ממעטין בחלון שהרי ראוין ומקבלין טומאה אמנם נראה בכוונת התוס' דהנה בנדה דף י"ז אמרו דשלג חשב למשקה מטמא טומאת משקין נטמא מקצתו לא נטמא כולו נטהר מקצתו נטהר כולו ופריך כיון דאמרת דטמא מקצתו לא נטמא כולו אם כן איך משכחת לה דנגעה טומאה בכולו ומשני כגון שהעבירו על אויר התנור והתורה העידה על כלי חרס אפילו כמלא חרדל ופירש רש"י דהיינו דשרץ בתוכו דנטמא מאויר כלי חרס וכלי חרס מטמא אפילו שאין נוגעים זה בזה ע"ש ומעתה אי נימא דהטעם הוא לפי שהשלג מטמא קשה איך משכחת לה שיגע בכלו וע"כ דמיירי שהוא בכלי חרס ויש שרץ בתוכו וא"כ יטמא מחמת הכלי חרס ולא מחמת השלג והרי כלי חרס ממעטין בחלון ופירש"י שאחוריו לצד אוהל הטומאה מאחוריו אין מקבלין טומאה אבל אם השרץ בתוכו הלא מחמת הכלי חרס הוא טמא וזה כוונת התוס' דאי מחמת טומאה נוגעת בה צריך אתה לכלי חרס וממילא מחמת הכלי חרס הוא טמא ולא צריך להשלג וע"כ הטעם כמ"ש רש"י הואיל ונימוקין מאליהן ודברי רבינו ז"ל כיון דכל מקצת בפני עצמו ראוי לקבל טומאה ממילא שוב אינו חוצץ דעל כל מקצת ומקצת נוכל לומר דראוי לקבל טומאה אבל התוס' ס"ל כיון דא"א לקבל טומאת כלו כי אם על ידי כלי חרס אם כן ממילא לא צריכין לטעם דשלג מקבל טומאה רק מטעם שפי' רש"י ז"ל ויש להמתיק הדברים דאם נימא דמדאורייתא בעינן רביעית לטמא אחרים ורק מדרבנן מטמא אחרים בכ"ש כמ"ש התוס' פסחים דף י"ד בשם רבינו תם ואפשר דגם טומאות עצמן בעי שיעור רביעית מה"ת ועיין בתוס' ע"ז דף ל"ב ד"ה ומשמע וא"כ מדאורייתא לא נטמא כלו בפ"ע דאין בו רביעית ומה שאינה מטמא רק מדרבנן יוכל לחצוץ בפני הטומאה כמו נכרי אם כן שוב כ"א בפ"ע יוכל לחצוץ ולכך א"א לומר רק מטעם רש"י והרמב"ם לשיטתו דפירש בטומאת אוכלין פ"ד ה"ב דמשקין מתטמאין ומטמאין בכ"ש אם כן שפיר כתב שמקבלין טומאה דכל מקצת בפ"ע ראוי לקבל טומאה ושוב אינו חוצץ ודו"ק היטב כי חריף הוא.