שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ש״י (ב׳)

ובזה מיושב היטב דברי התוס' בכתובות דף כ"ו שכתבו דשייך דייקא וכבר תמהתי לעיל על המהרש"א שלא זכר דברי התוס' ולפמ"ש א"ש דהתוס' לשיטתי' דס"ל דל"מ טענת ברי נגד עדים א"כ כל שבאו עדים שוב תוכל לחזור בה ושייך דייקא אבל המהרש"א לשיטתי' אזיל דס"ל דנ"ש דייקא כיון שנאמן לטעון ברי נגד עדים א"כ כל שכבר אמרה ברי שוב אינה נאמנת לחזור בה שוב ראיתי בתוס' ב"ב דף ל"ב שכתבו בהדיא דדייקא לבסוף אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה הנה מבואר דהם אזלי לשיטתייהו דאינה נאמנת בטענת ברי נגד עדים אבל להמהרש"א לשיטתו ל"ק ועיין מ"ש המהרש"א על התוס' כתובות דף כ"ו הנ"ל ולפמ"ש גם שם התוס' לשיטתייהו והמהרש"א לשיטתו ואכ"מ להאריך בזה ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק ועכ"פ כ"ז לפלפל ולסלסל בדברי התוס' והמהרש"א אבל לדינא לפע"ד גם בשני עדים שייך דייקא (ועיין בשו"ת זקני הגאון הח"ץ ז"ל סי' ב' וסי' ז' שבמחכת"ה שניהם גם יחד לא זכרו דברי התוס' בכתובות הנ"ל ובב"ב דף ל"ב הנ"ל ודברי המהרש"א הנ"ל) וכיון דקיי"ל דאף בשני עדים שייך דייקא שוב מרעא לה לחזקת א"א ושוב מוקמינן לה אחזקה דהשתא אברא דלפ"ז קשה בהא דפריך ביבמות דף פ"ח על רב מהך דאם לא רצה דפנו דמוקמינן לה בניסת לאחד מעידיה ולכך תצא וקשה אף אם נימא דלא כרב הא שם מיירי כשאח"כ ודאי מת וכמ"ש רש"י שם בהדיא דאל"כ אין נ"מ בין אם הוא כהן או ישראל ולפ"ז כיון שכעת כבר מת אזל לה החזקת א"א וא"כ שוב מחזקינן בחזקה דהשתא לכ"ע ואמאי תצא והיא קושיא נפלאה והנראה בזה דהנה באמת כ"כ בשם מהרש"א דבשני עדים ל"ש דייקא ומ"ש התוס' בב"ב וכתובות כיון שמכחישים זא"א שייך דייקא דלא תעמוד תחת בעלה באיסור כבר כתבתי דלדברי המהרש"א דאדם נאמן לטעון ברי לא צריכה לדייק דמה לה לעשות כל שניסת טרם שבאו עדים אך כ"כ דלדידן שייך דייקא אף בשני עדים דאף דאנוסה היא מ"מ אסורה לחזור לבעלה ולפ"ז שם דהקושיא קאי אליבא דרב ורב לשטתי' דפסק כהמשנה דבניסת שלא ברשות מותרת לחזור ועיין ביבמות צ"א א"כ שוב ל"ש דייקא בשני עדים ול"מ חזקה דהשתא כנגד חזקה קמייתא ושפיר פריך הש"ס אמנם אי קשיא הא קשיא לשטת הט"ז דחזקת חי ל"ש כל שכבר מת ונוכל לתלות דבשכבר מת כיון דבעת בודאי מת א"כ קשה טובא דאמאי יוציא והא כל שכעת בודאי מת ל"ש חזקת חי וכבר נתקשיתי בזה זה רבות בשנים והנראה בזה דהנה הריב"ש סי' שע"ט חידש דבעגונה איכא הרי חזקות לאיסור חזקת חי וחזקת א"א והנו"ב חאהע"ז סי' מ"ג מהד"ק חולק ע"ז וכתב דהשתי חזקות משולבות ומקושרות ביחד שע"י מה היא אשת איש ע"י שהוא חי וא"כ החזקות אחת הן ולכאורה לשיטת הריב"ש בעגונה אם יש לספק שמת כבר ל"ש סברת הט"ז דניהו דנגד חזקת חי כל שכבר מת כעת א"כ ל"ש חזקת חי דהאדם מעותד למות אבל חזקת אישות לא נפקע דאמרינן דאותה אשה היא יש לה עוד חזקת אשת איש דא"ל כיון דמת כעת שוב יש לומר דכבר מת דז"א דהרי לשיטת הריב"ש חזקת א"א היא בפ"ע ואינו מקושר עם חזקת חי והרי הט"ז משתמש שם גם לענין עגונה בסברא זו וצ"ל דהט"ז ס"ל דחזקת א"א היא עקרו בשביל חזקת חי שלו וכל שחזקת חי אתרע ממילא גם חזקת א"א אתרע ולפ"ז ברור דזה דוקא לענין איסור שהוא משום אשת איש אבל לענין איסור כהונה דכל שנבעלה לאחר נעשית זונה ואסורה לבעלה א"כ לענין זה בודאי חזקת אשת איש לעצמו ואינו תלוי בחזקת חי ושפיר הקשו שם דלענין כהונה החזקת אשת איש במקומו אבל צ"ע בזה דסוף סוף כל שאתרע חזקת חי שלו הרי היא מותרת אמנם נראה בזה דבאמת צ"ב הא דניסת לאחד מעידיה הא הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו וכבר הקשו כן התוס' בכתובות דף כ"ב [ועיין בשו"ת זקני הח"ץ ז"ל מה שפלפל בזה הוא והגאון מוהרא"ב סי' ב"ג] ובשטה מקובצת כתב בשם ר"ח דמיירי בשלשה ותלתא לא חשידי וכוונתו דבתרי כל שניסת לאחד מעידיה הרי נשאר השני לבדו ואין אחד נאמן במקום שנים משא"כ בשלשה דנשארו שנים ולפ"ז י"ל דכאן מיירי רק בשנים לבד והא דנשאה י"ל כיון דעל הקרא דוקדשתו קאי ומה"ת כשר דזה רק חשש דרבנן שמא מעיד בשביל זה ותרי באמת לא חשידי מה"ת עכ"פ ולפ"ז נ"ל דזה דוקא כל דליכא מכחישים אבל כשבאו אח"כ מכחישים שוב יש חשש מה"ת ג"כ דשמא נוגע הוא כיון דחזינן דנשאה ועיין בפ"י בכתובות כ"ב ולפ"ז שפיר דייק דע"כ דלא כרב דלרב דאם ניסת לא תצא א"כ א"צ להוציא דבעת שנשאת לא היה כאן רק הם ובודאי לא חשידי ואח"כ אם כנס אינו מוציא אבל אם נימא דבתרי ותרי בחזקת א"א קיימא לא מקרי כנס דהרי נתגלה מלתא למפרע דנשואי טעות היה ובזה מיושב היטב קושית הגאון מוהר"א ברודא ז"ל בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל שם שהקשה דמה מקשים התוס' דהרגנוהו לא ישא את אשתו הא כנס אינו מוציא ולפמ"ש א"ש דבאמת כיון דתרי ותרי נינהו ואסורה לכ"ע והבא עלי' באשם תלוי רק לאחד מעדי' מותרת להנשא שהיא טוען ברי ולפ"ז שפיר מקשים כיון דהדין אם ניסת לאחר תצא רק לאחד מעדי' נשאת וא"כ ל"ש אם כנס אינו מוציא דזהו אם היה הכניסה כניסה גמורה רק שיש חשש לזות שפתים בזה כל שכנס אינו מוציא אבל כאן שהיא בחזקת אשת איש קיימא רק שזה העד הוא המכחיש לעדים האומרים לא מת וא"כ כל דאתה חושדו לנוגע שוב ל"ש אם כנס שאינו בדין לכנוס שזו עדיין בחזקת א"א ואין הקידושין תופסין ולא מקרי כניסה וז"ב לפע"ד ועכ"פ שפיר מקשה על רב דע"כ אם ניסת תצא דלרב למה יוציא וכיון דאם נשאת מוציא שוב ל"מ מה שכעת מת דמ"מ הרגתיו לא תנשא ואף דכנס אינו מוציא הא בכה"ג לא הוה כניסה דאז היתה בחזקת א"א ודו"ק היטב כי הוא נכון מאוד. ובגוף הקושיא שהקשיתי למעלה דהא כעת אתרע לה חזקת א"א ע"י דייקא שלה וכתבתי דרב לשיטתו דבשני עדים ל"ש דייקא דמותרת לחזור לו אחר העיון יש לדחות דכל הטעם שניסת שלא ברשות דמותרת לחזור לפי המשנה משום דאנוסה היא דמה הוה לה למעבד ולפ"ז זהו באשת ישראל אבל באשת כהן דגם באנוסה אסורה שוב שייך דייקא ולמה יוציא וצ"ל כיון דאנוסה אסורה ג"כ בכהן אלמא דקדושת כהונה חמורה וא"כ ממילא מחמירים בקדושת כהונה דיוציא אך דשייך דייקא ובזה יש לי לומר הא דקאמר הש"ס אסור כהונה שאני ואינו מובן הדחיי' ולפמ"ש א"ש דע"כ צ"ל דאיסור כהונה שאני דאל"כ למה יוציא בזה אחרי דכעת כבר מת בודאי ואתרע חזקת א"א דשייך דייקא משום שתהי' אסורה לחזור מצד א"כ וע"כ דא"כ שאני ועיין בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב מ"ש בהך דא"כ שאני ובשו"ת צ"ץ סי' פ"ב ובבית מאיר סי' וא"ו האריך ג"כ דמה נ"מ בין כהן לישראל ולפמ"ש א"ש שוב ראיתי שז"א דשם אין הכוונה שבעלה הראשון הי' כהן רק דזה שנשאה והוא אחד מעידיה הוא כהן א"כ שוב ל"ש דייקא דתהי' מותרת לבעלה הראשון ולפ"ז כאן בנ"ד שבעלה ר' קלמן הוא כהן בוודאי שייך דייקא אף אליבא דהמשנה ומרעא לחזקת א"א וז"ב מאוד ומן האמור אני תמה במ"ש בס' בית מאיר סי' י"ז סי"ב ובסי' קנ"ב ס"ג להסתפק בכ"מ דאמרינן שנשאת לאחד מעודיה והיא אומרת ברי לה מה נעשה בולדות דאיך נאמנת בברי שלה להכשיר הולדות ול"ד לטענת ברי לכשר נבעלתי דשם א"י לשום אדם רק בדידה לבדה תלוי משא"כ בזה שהספק ידוע לאחרים ג"כ למה תהי' נאמנת להכשיר הולדות הא לגבי הולדות הו"ל תרי ותרי ואם נימא דבאמת אסורין הולדות והוה ספק ממזר חלילה להרבות ספק ממזרים בישראל ע"ש שהאריך ותמה אני דלמה לא העיר מהך דמקשה על רב מהך דדפנו ודלמא שאני התם דנשאת לכהן והוא זונה ואסורה להרבות ספק ממזרים בישראל מיהו ז"א דא"כ גם בניסת לישראל נמי הוה ס"מ ובזה י"ל הא דמשני איסור כהונה שאני דבאמת בישראל י"ל דלא חשו לספק ממזר דהא מה"ת ס"מ מותר ורק מדרבנן אסור ולא חשו חז"ל כל שהוא והוא טוענים בריא אבל ליחוס כהונה חשו מאד ולענין דינא יש לצרף שיטת הר"י בר ברוך דכל שבאו עדים שהעידו שמת תחלה ובפרט כל שכבר ניסת פקע חזקת אישות ממנה ואף דאנן לא קי"ל כן מ"מ יש לצרף לסניף ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ב' שהרב מוה' א"ב סמך ע"ז והח"ץ חולק עליו אבל עכ"פ לסניף יש לצרף וגם יש לצרף דברי הט"ז והח"ץ והחזיק על ידו ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חאהע"ז סי' ל"א ובתב"ש מ"ק ועיין באחרונים שהאריכו בזה ואני הארכתי בזה בכ"מ.