שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ע״א (ו׳)

מ"ש בהא דאמרו טבל מוכן הוא משום דאם עבר ותקנו מתוקן ולמה לי זאת והא בלא"ה לשיטת הרשב"א דאיסור דרבנן מותר ליתן לקטן אפי' לספו' בידים א"כ למ"ד מופלא הסמוך לאיש הקדשו הקדש אם כן יכול להפריש ע"י קטן כזה וא"ל דאין שליחות לקטן הא כתבו התוס' בגיטין ס"ד דכל היכא דאיתא בדנפשי' מועיל שליחות לקטן וא"ל דהוה שבות כמו אמירה לנכרי דז"א דהא הוי שבות דשבות דשרי במקום מצוה ולפענ"ד לק"מ ולדבריו למה לא מקשה טפי דלמה הוי מוקצה הא חזי לקטנים דמותר לספות בידים והרי אין מערבין בטבל אף דחזי לקטנים וכבר הקשה הרשב"א ביבמות קי"ד שם דמ"ש מיוה"כ דמערבין לגדול ביוה"כ הואיל וחזי לקטנים וכתב דטבל שאני דהיא איסור מצד עצמו וכל דלא מחזי לגדולים אין מערבין אף דחזי לקטנים וא"כ גם כאן מוקצה הוי דלא חזי רק ע"י שיפריש הקטן וא"כ עכ"פ מוקצה הוא לגדולים ואדרבה הוי מוקצה גמור דהקטן לדידי' שיאכל הקטן א"צ להפריש ויכול לאכול אף בלי הפרשה לשיטת הרשב"א דמותר לספות בידים ולמה יפריש ולהגדול אסור דמ"מ הוה מוקצה לדידי' ולא הוה שבות דשבות במקום מצוה דמה מצוה איכא דהא להקטן מותר אף בלי הפרשה ולהתירו לגדולים הא לגדול לא חזי דהרי הקצה אותו דהרי לא הפרישו קודם שבת ולא הוה דעתו שיפריש הקטן דלמה יפריש הא לקטן לא צריך הפרשה כלל ושיעשה הקטן רק בשביל גדול זה ודאי לא הותר וז"ב ודו"ק.