שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן מ״ז (ז׳)

והנה בספר בית מאיר סימן ק"כ ס"ד מצאתי שהקשה בהא דאמר בחולין דף י"ב ממ"נ אי חזקה שליח עושה שליחותו אפי' תרומה נמי ואי אין חזקה שליח עושה שליחותו אפי' שחיטה נמי לא ומה קושיא דלמא כך הוא החזקה דודאי שליח עושה שליחותו והיינו בסיפק בידו בעצמו ואם לא סיפק בידו משתדל שיתקיים הדבר ע"י שלוחו ולפ"ז בתרומה דמ"מ הוה מילי ומילי לא ממסרי לשליח שני א"כ ל"ש חזקה שליח עושה שליחותו ובשחיטה דל"ש ענין שליחות כלל לכך אמרינן חזקה שע"ש ובראשית המחשבה חשבתי שקושיא גדולה היא אבל אחר העיון אין התחלה לקושיא זו כל עיקר דמה נ"מ בין שחיטה לתרומה דבשניהם יש בו ענין מעשה זה מעשה השחיטה וזה מעשה התרומה ואדרבא בתרומה כתב המהרי"ט בראשונות סי' קכ"ז דאף אם חשב המחשבה כמעשה כדכתיב ונחשב וכמ"ש הב"מ משמו שם וא"כ אינו נשאר רק דבשחיטה ל"צ ענין שליחות כלל משא"כ תרומה וזה באמת תירוץ הש"ס דבשחיטה אף אם עשה אחד בלי שליחות סגי משא"כ בתרומה ולהס"ד דגם בתרומה סגי כשתורם שלא מדעת אם כן ל"צ לשליחות וכל דלהס"ד הי' גם שחיטה צריך תורת שליחות א"כ ממילא הי' מילי בשליח שני וז"פ ותמהני על ישרת שכלו איך חשב כזאת ובאמת אם הי' קושיתו קושיא נלפע"ד דל"ק ג"כ דהנה כל הטעם דחזקה שליח עושה שליחתו כתב רש"י דכל השלוחין עושין שליחותן ומחזקינן ליה בכך הואיל ונתרצו לכך והיינו דשארית ישראל לא יעשו עולה ולפי זה מה מועיל מה שעושה שליח אחר וניהו דאינו עושה עולה כיון דמעמיד שליח אחר במקומו מ"מ זהו כשהשליח יכול למלאות ענין השליחות אבל כל דנימא דמילי לא ממסרי לשליח א"כ שוב מה מועיל מה שהעמיד השליח כיון דא"י לעשות הפעולה וא"ל דמ"מ הוא נאנס דז"א דא"כ סגי בשלא יעשה שליח שני ואדרבא עי"ז מכשילו טפי דהמשלח יחשב שהשליח עשה שליחתו כיון דהחזקה שע"ש והוא עשה שליח שני וא"כ אוכל טבלים למפרע וא"כ בודאי לא עשה שליח שני ותרם בעצמו וא"כ שפיר פריך וא"ל דנחוש שלא היה בקי בדין וחשב דמילי ממסרי לשליח דלזה בודאי ל"ח וז"ב מאד. גם מ"ש שם טעם דלכך ל"מ בהקדש ונדר ושבועה שליחות משום דכתיב מוצא שפתיך תשמור והוה כמצות שבגופו דל"מ שליחות נפלאתי מאד על זך השכל כמוהו מה ענין למצות שבגופו דודאי לא סגי בשקבל שהוא יאכל או לא יאכל דבר זה לקיים ע"י שליח דזה נקרא מצוה שבגופו דזה נקרא ענין ממילא וכמ"ש הקצה"ח סי' קפ"ב להסביר הדברים אבל אם קבל הוא נדר והשבועה וההפקר ע"י שליח שיהיה הוא אח"כ מקיים הנדר והשבועה וההקדש למה לא יועיל אף ע"י שליח וז"ב ופשוט ומה שנסתייע מהרמב"ן שכתב שא"א לתנאי להתקיים ע"י שליח בנזירות תמהני דזה ל"צ להרמב"ן והדבר מבואר בתוס' נזיר דף י"א אבל אין ענינו לכאן דשם הכוונה שאם זה מקבל נזירות בתנאי כך וכך ובעי שהמעשה יתקיים ע"י שליח זה ל"מ דהא הנזירות מקבל על עצמו א"א שיתקיים ע"י שליח דזה הוה מצוה שבגופו ועיין פ"י כתובות דף ע"ב ומה ענינו לזה סוף דבר שכמעט כל דבריו שם צ"ע ועיין בחבורי יד שאול סי' ר"כ שם הארכתי בענין זה דשבועה ונזירות על תנאי ואכ"מ ויתר דבריו מבוארים במח"א ושאר אחרונים.