שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ש״י (ה׳)

והנה הרב המופלג מוה' מנחם מאיר חעטיך ני' הקשה בהא דמשני כשניסת לאחד מעידיה והקשה היאך מועיל והא החילוק בין הכחשה להזמה דהזמה מעיד על גופן של עדים והוה כאומר שגנב או גזל דאין עד הראשון נאמן ולפ"ז בשניסת לאחד מעידי' הרי מעיד על העד שעשה איסור שנשא אשת איש ואיך נאמנים הראשונים והא הוה כמעידים על הראשונים והנה לפי דבריו בניסת ואח"כ באו עדים גרע מבאו עדים ואח"כ ניסת דהרי בניסת לאחד מעדיה ואח"כ באו עדים הרי מעידים על אותו עד שנשא באיסור והוה כמעידין על גופן של עדים משא"כ בבאו עדים ואח"כ ניסת א"כ לא העידו על גופן של עדים דהרי אז לא נשא רק על העדות ואינו רק עדות מוכחשת בלבד והרי רמב"י אמר בהיפך אמנם לפ"ד לק"מ דהרי גם בהזמה גופא כל שהי' בגופו של עדים וגם הכחשת העדות אינן נאמנים האחרונים וכמ"ש הרמב"ם פח"י מעדות ועיין שו"ת מהרי"ט חאהע"ז סי' ל"ח שהביא מה שנחלקו המהר"י בי רב והרלב"ח ומ"ש המהרי"ט בעצמו בזה ועכ"פ כאן כ"ע מודו כיון דהם מכחישים גופן של עדות שאמרו שלא מת אף דהעידו ג"כ על גופן של עדים בודאי אינם נאמנים וז"ב מאד ובפרט שאינם מעידים על שני העדים רק על אחד מהם בלבד וההכחשה הוא על שנים דפשיטא דעיקר כי אתו להכחיש העדות ולא העדים וא"כ בודאי אינם נאמנים ודו"ק היטב. אחר זמן רב הגיע לידי שו"ת שבות יעקב ומצאתי בסי' צ"ח תשובה כה"ג ואוסר ונרתעתי לאחורי וראיתי כל דבריו ומצאתי שאדרבא מדבריו ראי' ברורה לדברי שלפניו הי' המעשה שלא הי' רק אחד שהעיד שמת בניסן ועפ"י אותו העדות עמדה ונשאת בחדש תמוז ואח"כ בא עדות ברורה שבעלה הי' חי בחדש אייר אך נסתפק אם מת בחדש סיון או בחדש תמוז אחר הנשואין והנה הוא אסרה וכל דבריו תמוהים וארשום בקצרה הנה בתחלה הביא דברי הט"ז הנ"ל דכל שכעת כבר מת אתרע חזקת חי והביא דברי התוס' ריש נדה ד"ה דאיכא שכתבו דכל דליכא ריעותא מגופא מוקמינן אחזקת טהרה וכמו בראהו חי מבערב דמוקמינן על חזקת חי אף דהשתא מת וליכא עוד חזקת חי ומזה מבואר דמ"מ שייך חזקת חי אף שמת לפנינו והנה לדבריו תמוה דא"כ אמאי בלא ראהו חי מבערב דמטמאין ומזה הביא הט"ז ראי' דלא מוקמינן אחזקת חי אבל לפמ"ש הח"ץ ז"ל סי' ג' מבואר החילוק בין היכא די"ל דמת מזמן רב לבין היכא דלא מת זמן רב וראינו חי מבערב אברא דאין דברי התוס' מורים לזה דאל"כ מה ראי' לחזקת טהרה ועכ"פ אין קושיא להט"ז וגם הוא מסיק שם שדברי הט"ז נכונים דמידי ספיקא לא נפיק וספק אבילות לקולא והנה מה שהביא דברי התוס' ביבמות ס"ח לענין חזקת קטנות והביא דברי המהרי"ט סי' י"א והעלה שאינו רק ספק ודבריו תמוהים כי זה ודאי דחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לאו כלום הוא כמ"ש התוס' בכתובות דף ע"ו גבי כל הספיקות כשעת מציאתן וכן מורים כמעט כל סוגית הש"ס ועיין בפ"י בסוגיא דבת אחותו שהאריך בזה ואכ"מ אמנם גם לדבריו דהוה ספיקא מה שסיים כיון שנשאת עפ"י ע"א דלא דייקא ונסבה ואסורה לבעלה מדאורייתא דנטומאה ונטמאה וספיקא דאורייתא לחומרא וצריכה גט משני הנה דבריו תמוהים מאד דלמה ל"ש דייקא בנשאת עפ"י ע"א ואדרבא יותר מדייקא בע"א מבשנים ואף דחזינן דלא דייקא מזה אין ראיה כיון דנשאת בתמוז אמרינן דדייקא ובודאי ידעה שמת ואף דבנשאת בע"א ובאו אח"כ שנים ואמרי לא מת דאף בניסת תצא היינו משום דע"א לגבי שנים כמאן דליתא ומה מועיל דייקא בלי עד כלל משא"כ כאן ובלא"ה תמה אקרא כיון דניסת עפ"י ע"א עכ"פ אנוסה הוה ניהו דרבנן קנסו ואמרו דאסורה לזה ולזה אבל עכ"פ אנוסה מקרי ומבעלה הראשון אינו רק ממזר מדרבנן וכל שכעת כבר מת הבעל בודאי א"כ כעת מותרת לבעלה השני כיון דבעלה הראשון לא הי' כהן ל"ש ונטמאה ובמשנה ביבמות דף צ"ב ובש"ע סי' י"ז סעיף נ"ז אמרו לה מת בעליך וניסת ואח"כ אמרו לה קיים הי' ומת הולד הראשון ממזר מדאורייתא והולדים אח"כ אינו רק מדרבנן והיינו שם דאמרו לה אח"כ שמת בזמן אחר בבירור ועכ"פ אינו רק ממזר מדרבנן וא"כ כל שמת כעת שוב למה תהי' נאסרת הא אינו רק איסור דרבנן על הבעל דאנוסה הוה וא"כ למה תהי' נאסרת על הבועל ואולי לפמ"ש הנימוק"י ששומרת יבם שזינתה דלגבי בועל נאסרה אף שאינו רק משום קנס ועיין מלמ"ל פ"ב מסוטה וגם דבע"א לא הוה אנוסה כ"כ דיכולה לדייק אבל עכ"פ בשני עדים בתרי ותרי כל דשייך דייקא אתרע החזקת אשת איש ושוב לא נאסר' כל שכבר מת כעת ועכ"פ הדין דין אמת לפע"ד כמ"ש ודו"ק.