וע"ד השאלה השני' שיש להאשה ב' יבמין א' גדול וא' קטן והגדול נשוי והקטן פנוי וכתב הב"ש דאם יש להגדול אשה אז הקטן צריך לחלוץ ורמז לעיין בב"י ס"ק ס"ה בשם הריטב"א ומע"ל כתב דמשם משמע איפכא ודוקא אין כופין אותו לחלוץ אבל אם רוצה לחלוץ שפיר דמי ובמחכ"ת לא הבין הפשט דהב"ש שפיר כתב כמו"ש הריטב"א בהדיא דכל שיש יבם אחר שאין לו אשה בו המצוה יותר ובו משיאין עצה ומבקשין אעפ"י שאינו גדול וכו' ומה שכתב אח"כ אבל לכופו אין מצינן זה קאי אתחילת התשובה דיש לו אשה ובנים ולא בגדול או קטן מיירי דאין לכופו להוציא בחליצה רק יכול ליבם ג"כ אבל כשיש יבם שאין לו אשה פשיטא דעליו חלה המצוה יותר וז"פ וכ"כ לבעלזא להרב הצדיק החסיד אב"ד דשם ועיין בישועות יעקב לדו"ז הגאון בסימן קס"ה ס"ק ב' בפירוש הקצר ע"כ הדין ברור כהב"ש וכן נעשה הלכה למעשה בבעלזא.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ס״ט (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.