שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ס״א (ד׳)

והנה בר"ן ריש פרק הישן מצאתי דבר תימה במ"ש דאשתו של יונה עלתה לרגל כתב דלמ"ד נשים אין סומכות איכא איסור לפי שמקרבת שלמי חגיגה שלא במקום מצוה ע"ש והוא תימה גדולה דהיכן נזכר שהיתה מקרבת שלמי חגיגה ולא נזכר רק שהיתה עולה לרגל ולדבריו היתה מקרבת עולת ראייה ג"כ והרי לא נזכר כלל ועיין רמב"ם וראב"ד דאשה אינה חייבת כלל ואף בשלמי שמחה אינן מחוייבות רק שבעלה משמחה ובאלמנה ענייה מי ששרוי' אצלה ועיין קידושין דף ל"ד ע"ב ברש"י ותוס' שם אבל אשתו של יונה לא הקריבה כלום רק שעלתה לרגל ודברי הר"ן צע"ג. והנה במ"ש למעלה בטעם דאשה פטורה ממ"ע שהז"ג היא משום דאשה רשות בעלה עליה ק"ל טובא דא"כ היאך כתב ר"ת והרבה מהקדמונים דנשים יכולין לחייב עצמן במ"ע שהז"ג דהא הטעם דפטורות משום דזמן אינו בידם והן משועבדות לבעליהן ואם כן איך יכולין לחייב עצמן ומה גם לברך אשר צונו ועיין בתוס' ר"ה דף ל"ג ובטור שו"ע או"ח סימן י"ז ובכמה מקומות וצ"ל דניהו דהתורה פטרה היינו משום דיכול להיות שיקפיד הבעל דוקא לבטל אותם במצוה שהז"ג אבל מן הסתם אמרי' דהבעל ניחא ליה שיקיימו מ"ע שהז"ג ולכך יכולין לחייב עצמן ומסתמא אדעתא דהכי נשתעבדה לבעלה שלא יבטל אותם ממ"ע שהז"ג וז"פ וברור ובזה אני אומר במה דכתב ר"ת דנשים חייבות בסעודה שלישית בשבת לפי שאף הן היו באותו נס וגם הר"ן כתב פרק כל כתבי שהנשים חייבות בס"ג וכן הוקבע להלכה בשו"ע או"ח סימן רצ"א סעיף וא"ו אבל כלם לא הראו מקור בש"ס והגאון התנא אלקי מוהרא"ו ז"ל וכן הוא בב"י שם הראה מקורו בכתובות דף ס"ד ע"ב וכוונתו להא דאמרו שם כמאן כר' חדקא וכו' אפ"ת רבנן חד לארחי ופרחי ע"ש הרי מבואר דט"ו סעודות חייב לתת לה וע"כ דס"ג היא מה"ת ובב"י סימן רצ"א מבואר הכוונה הלז ובגליון המהרש"א שלי רשמתי הרבה ולפמ"ש א"ש דבאמת אין כאן ראייה דחייבות דאימא דבאמת פטורות משום דהוה מ"ע שהז"ג רק כיון דקי"ל דיכולות לחייב עצמן ואין הבעל יכול לבטלן א"כ שוב נשתעבד לה בכלל מזונות לתת לה גם ג' סעודות בשבת דהא יכולה לחייב אבל לעולם אם רוצית שלא לקיים רשאי לכך הוצרך ר"ת לומר משום דהם בכלל הנס ולפמ"ש למעלה כל דנשי איתא בכלל שמירה שוב ל"ש מ"ע שהז"ג דהא פטורה ממלאכה בשבת ויש לכוין לזה דברי הר"ן שכתב דבשבת גם נשים בכלל זכירה כדילפינן מזכור ושמור את שישנו בכלל שמירה ישנו בזכירה ע"ש וכוונתו כמ"ש ודו"ק ובזה מיושב מה דק"ל טובא בהא דאמרו שם דט"ו סעודות חייב לתת לה והיינו משום דנשים חייבות בג"ס וקשה דהא מבואר בסימן רצ"א שם דאם השלים במיני תרגימא יצא והיינו בדברים שמלפתים הפת בבשר ודגים וי"א אפילו בפירות ע"ש ס"ה ולפי"ז הרי מבואר בשו"ע אבן העזר סימן ע' ס"ב דבשבת ג' סעודות ובשר או דגים ועיין ח"מ ס"ק וא"ו דברמב"ם הגירסא ג"ס ובשר וכשמשרה ע"י שליש ודאי צריך ליתן לה זאת אף שהוא עני ע"ש בח"מ ס"ק ב' ולפ"ז למה צריך לה ס"ג והא די בבשר או דגים לבד והרי נותן לה מעט יין ולפמ"ש א"ש דהא לא אמרו רק אם השלים במיני תרגימא יצא ולא אמרו לכתחילה ואם כן כל שאם רוצית מחויב לתת לה ס"ג בפת אם כן נשתעבד לה על דעת זה ודו"ק היטב.