שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ש״י (ג׳)

והנה הרב הגדול מוה' יצחק שמעלקיש ני' אמר דכאן ל"ש דייקא דכיון דהעדים אומרים שמת עתה א"כ למה לה לדייק הא כעת ודאי מת ולמפרע מה שעבר אין ולכאורה יפה טען אבל ז"א דלכהונה שייך דייקא דאל"כ תאסר בשביל דנאסרה לבעלה אף באונס ונאסרה לבועל ג"כ ולפ"ז יצמח דין חדש דבאשת ישראל בכה"ג שהעדים יבאו אח"כ ויאמרו דמת עמה בודאי תאסר דל"ש דייקא דלמה לה לדייק הא כעת בודאי מת ומה שעבר אין משא"כ בכהונה דשייך דייקא ובודאי תדייק ובאמת בש"ס משמע להיפוך דאיסור כהונה חמור טפי אך לפע"ד נראה דבר חדש דגם באשת ישראל צריכה לדייק דאל"כ כיון דבאו עדים שאמרו לא מת וא"כ הבא עליה באשם תלוי קאי א"כ שוב נתבטל הקידושין למפרע דאדעתא דהכי לא קדיש אם לא ניסת לאחד מעידיה וא"כ שוב צריך לקדשה מחדש וא"ל דיקדשה מחדש דבאמת כל שבאו עדים כל שאתה מבטל הקידושין הראשונים שוב הוה כלא נשאה והרי באו עדים שאמרו לא מת והרי"ז לא תנשא לכתחלה לכ"ע וא"כ אנן לא שבקינן ליה וע"כ דעל קידושין הראשונים סומכת ושפיר דייקא אך לפ"ז בניסת לאחד מעידיה שוב ל"ש דייקא שאף שבאו עדים אח"כ הא באמת כעת בודאי מת ומה שעבר אין וא"ל דצריך לקדשה מחדש דז"א דהוא אחד מעידיה שאמר מת אבל ז"א דאכתי הוא צריכה לדייק דהרי תהיה עמו באיסור דהא נתבטלו הקידושין דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה שאם היתה יודעת שיבאו עדים ויאמרו של"מ לא היתה מקדשת עצמה ואף דטענה ברי ל"מ לשיטת רש"י דאלו היה חי היה בא י"ל דסברה שאינו חי ועכשיו לבה נוקפה אלא אף להר"ן י"ל דמ"מ עכשיו אינו ברי לה כ"כ שבתחלה היתה סומכת עצמה על אומדנות המוכיחות שמת ועכשיו מסופקת ועכ"פ לשיטת רש"י בוודאי שייך דייקא ומזה ראי' לפירש"י דלא כר"ן ודו"ק.