שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן נ׳ (ג׳)

והנה מ"ש לפלפל עם חכם אחד הנה ראיתי כמה דמיונות זרים בדברי החכם המפלפל ולפי שלא ראיתי גוף דבריו ע"כ לא אוכל לדון וגם התנצלות השוחט לא שמעתי ע"ז והנה מ"ש עוד איזה גרגרים לעיין בדברי הנתיבות סי' ק"ד ס"ק א' שהשיג על הקצה"ח ושניהם לא זכרו דברי השלטי גבורים הובא בש"ך סי' רל"ב ס"ק ב' וש"ך מסיים וצ"ע. הנה באמת דברי הש"ג תמוהין לפע"ד דמ"ש במלוה לחבירו ואינו תובע הלואתו דאמרינן דרצה ליתן במתנה הואיל ואינו תובע הנה נתן דבריו לשיעורים דזה ודאי דבזמן קצר ודאי ל"ש לומר מדלא תבע לו דאטו מוכרח לתבעו והלא הלוה מוטל עליו לפרעו ופשיטא דלא יעלה על דעת שכל שלא יתבעהו בזמן קצר אבדה הלואתו והרי הלוהו וא"כ הרי נותן לשיעורים ואיזה זמן תגביל ואולי נוכל להגביל כ"ה שנים כדאמרו סוף הנושא אבל גם שם אמרינן דמחלה אבל לא דבמתנה נתנ' לו וגם איך יוכל להוציא ע"י דברים שבלב מה שזה נתחייב בודאי והרי אף ספק פרעון קודם הלואה חייב כמ"ש הש"ך סי' ע"ה ס"ק כ"ז וע"ש סעיף יו"ד וי"א ותמצא דאף שלא תבעו לא אמרינן דבמתנה נתן לו רק דיש לומר דמחל ומה"ת לתלות במתנה ועיין בש"ך יו"ד סי' ק"ס ס"ק ב' וגם ק"ל דא"כ בטענו חטין והודה לו שעורין דפטור ונחלקו בטעמו של דבר ועיין סי' פ"ח ולא לשתמיט אחד מן הפוסקים לומר דהטעם הוא בשביל שלא תבעו אמרינן דנתן לו במתנה ועיין בב"מ דף ד' דאמרו שמא מלוה ישנה יש לו עליו ופריך א"ה נשקלה בלא שבועה ומשמע דמיירי בלא תבעו דאם תבעו מה שייך שמכיר בו ששכחה הא תבעו ואם מיירי שזה טוען שתבעו וזה טוען שלא תבעו א"כ שוב ל"ש שיטול בלא שבועה הא שייך שבועה ול"ח אממונא כלל רק שזה יודע בעצמו שלא נתן לו לשם מתנה ואף שלא תבעו טען שתבעו והוא אינו רוצה לפרוע לו וע"כ דל"ש כאן ענין לומר שבשביל זה נתן לו במתנה וז"ב. והקצה"ח והנתיבות תרווייהו פשיטא להו דחייב אף שלא תבעו ול"ש במתנה נתן לו רק שנחלקו אם יש לו בע"ח אחרים איזה מוטל לפרוע קודם כל שזה לא תבעו וז"ב. ומ"ש על נתה"מ סי' קצ"ו בחידושים שכתב עיין ביאורים דעבד הלקוח מן הנכרי אינו נקנה בשטר וע"ז תמה דביו"ד סי' רס"ז סכ"ג מבואר דנקנה בשטר אף בלקוח מן הנכרי יפה תמה בזה ובלי ספק שחזר בזה ולכך נשמט בביאורים ומ"ש שהקצה"ח סי' ע"ב ס"ק מ"ז והנתיבות לא הזכירו שהדין מפורש בחו"מ סי' ש"א ובסמ"ע ס"ק י"ב דכמו דאין ישראל שומר לעכו"ם ה"ה להיפך הנה אמת נכון הדבר דשם מבואר הדבר אבל תמהני דהא אף בכל דבר שהתורה אמעיט משמירה מ"מ בקבל בפירוש חייב כמבואר בחק יעקב סי' ת"נ ובמחנה אפרים הלכות שומרין סי' ח' וא"כ במשכון הרי קבל עליו לשמור ולהתחייב.