שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ש״י (ו׳)

והנה תלמידי הרב המופלג מוה' מענדיל ני' שאל אותי במ"ש התוס' בב"ב דף ל"ב ד"ה אנן לאחר שהעלו דכל שבאו עדים אח"כ המכחישים איכא חומר בסופה ושייך חזקת דייקא ומנסבה ומרעא לה לחזקת א"א ע"ז הקשו דא"כ בהס"ד דלא ידע דמיירי באומרת ברי לי מ"פ הא גופה באשם תלוי קאי הול"ל בחטאת קאי וע"ז דייק תלמידי הנ"ל דדוקא בשביל דאומרת בריא הוא דשייך דייקא אבל כל שלא טענה ברי שוב ל"ש דייקא דאל"כ מה זו שאלה הא כבר כתבו דחזקת דייקא מרע לה לחזקת א"א וא"כ שפיר אמר באשם תלוי ולא בחטאת כמ"ש לעיל וע"כ משום דכל שלא טענה ברי ל"ש דייקא דהא נישאת בעדים ולפ"ז בנ"ד דלא טענה ברי ל"ש דייקא והנה באמת כבר כתבתי דאין מקום לכל הפלפולים דמה שחדשו התוס' דל"ש דייקא בשני עדים וע"ז הוצרכו לחדש כיון דבאו עדים המכחישים והיא טוענת ברי זהו דוקא לפי המשנה דבשני עדים מותרת לחזור ול"ש חומר בסופה אבל למה דלא קי"ל כהמשנה אף בשני עדים שייך דייקא אמנם בגוף דברי התוס' מצאתי בתומים סי' פ"ב בכללי מגו אות ט"ז שהעתיק קושית התוס' בלשון זה דמ"פ הש"ס היא גופה בא"ת קאי הא ע"כ כבר ידע דאשה דייקא ומנסבא דאל"כ בחטאת קאי וא"כ מ"פ שוב היא גופה בא"ת קיימא ע"ש והנה לפ"ז שוב אין מקום לדקדוק מדברי התוס' אבל באמת אין זה כוונת התוס' דמלבד דהלשון אין כן אף גם תמה אני דהרי ע"כ בא"ת קאי אף דחזקת דייקא ומנסבא מרע לה לחזקת א"א אבל מ"מ בא"ת קאי דאל"כ מ"פ בא"ת קאי וא"כ ה"ה שהיא גופה בא"ת קאי ושפיר אמרו בש"ס ואין מקום לקושית התוס' אמנם נראה דכוונת התומים בהבנת קושית התוס' דבשלמא הוא שאם אינו האחד מעידיה א"כ יש לפנינו תרי ותרי וגם חזקה להדי חזקה דייקא נגד חזקת א"א אוקי תרי להדי תרי וחזקה נגד חזקה והוה ספק וחייב אשם תלוי אבל היא דשייך גבה חזקת דייקא א"כ כל שדייקא יודעת האמת דלא"כ לא היתה נשאת ושוב ל"ש אף אשם תלוי כנלפע"ד בכוונתו אבל אם כי כוונה ישרה הוא אבל אינו אמת בתוס' ועכ"פ נסתר מחמתו מ"ש הנו"ב דאף דחזקת א"א אתרע אבל חזקת איסור לא אתרע דא"כ גם אצלה שייך חזקת איסור ומחוורתא כמ"ש בכוונתם ודו"ק היטב.