שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן מ״ז (ו׳)

והנה בהא דאמרו דשליחות בקידושין מנ"ל דלא ילפינן מגירושין דשאני גירושין דאיתא בע"כ הקשה אותי חכם אחד דהא באמת תלוהו וזבין הוה קידושין רק משום דאפקיענהו רבנן לקדושין מיניה והיינו משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכמו שכתב רש"י והקדמונים דהוה כמו מתנה ע"מ שירצה אבא ולפ"ז אם נימא דאין שליחות בקידושין שוב לא מועיל תנאי דהוה תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח ולא מקרי תנאי וא"כ שוב יכול לקדש בע"כ ג"כ ודבר תימה אמר דאם לא ידענו שמועיל שליחות וגט שאני דגלי קרא א"כ ל"ש תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח דכל הענין הוא כמ"ש רש"י בכתובות דף ע"ד דאם הורע כחו שא"י לעשות שליח א"י להטיל תנאי וזה כשיש שליחות בכל התורה אבל אם לא ידעינן שליחות כלל א"כ מה חסרון יש בזה ובלא"ה הוה דבר המתהפך בנושא דאם תאמר שקידושין איתא בע"כ ושוב יש שליחות בקדושין דילפינן מגירושין א"כ שוב הוה תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח ושוב ליתא בע"כ ודו"ק אברא דגוף הדבר תמוה דלמה לא יליף שליחות בכל התורה מתנאי ע"י שליח דהוה בב"ג ובנ"ר דהי' ע"י שליח ואולי להס"ד לא אמרו דהוה ע"י שליח רק דהנשיאים הוה הפקר ב"ד הפקר ועדיפי משליח וצ"ע והנה לכאורה הי' נ"ל לבאר הענין דמילי לא ממסרי לשליח בטעם הדבר דהנה בהא דאמרו בגיטין דף כ"ט דשליחות שלא חזרה אצל המשלח לא מועיל ועיין רש"י ותוס' שם לא נודע ג"כ הכוונה ולפענ"ד נראה דהנה בהא דאמרו חצר מהלכת לא קנה הקשה בשטה מקובצת ב"מ דף ט' בשלמא חצר דאשה משום יד אתרבאי והא נייחא אלא חצר דאיש משום שליחות אתרבאי והרי מהלך וכתב בשם הריטב"א דגם שליח הולך לדעת משלחו בעודו שליח ושאני חצר מהלכת ע"ש ועיין בהרא"ש בגיטין פ' הזורק סוף סי' ה' ועיין שעה"מ פ"ה מגירושין הי"ז ופ"ו ה"א ובטעם המלך שם לא ראה דברי הרא"ש הנ"ל וגם דברי הריטב"א הנ"ל אף שהשעה"מ הביאו בפ"ה שם ע"ש ודוק. ולפ"ז נ"ל דזהו הענין דלא חזרה שליחות אצל הבעל דבאמת כל שליח הו"ל חצר מהלך רק דגם כשהולך הולך לדעת משלחו ולפ"ז זה כשחוזר להמשלח לומר עשיתי שליחתך שייך לומר דהולך לדעת משלחו אבל כשנתבטל השליחות קודם שחזר אצל משלחו א"כ שוב אינו הולך לדעת משלחו עד"מ שעשה אותה שליח ולהולכה עד דמטית התם הוה שליח לקבלה והיאך יתכן שתהי' שליח לקבלה הא מיד שנעשית שליח לקבלה הרי קבלה היא לעצמה ול"ש כלל שליחות שאינה הולכת לדעת המשלחה דהא כבר נתגרשה ומה לה ולשליחות של הבעל וכן לשיטת התוס' דקודם שהחזירה השליחות להמשלח לומר עשיתי שליחתך נעשית שליח לאחרים וא"כ שוב אינה הולכת אחר המשלח ובזה ניחא דברי הש"ך סי' קפ"ה בחו"מ שנסתפק גם בממון בכה"ג ובמח"א כתב דאין ענינו לממון ולפמ"ש א"ש דגם בממון חצר מהלכת לא קנה וכאן השליח הוה כחצר מהלכת ודו"ק היטב. ובזה ניחא ג"כ מ"ש הרא"ש דבמידי דממילא ל"ש שליחות והיינו ג"כ דבאמת הוה חצר מהלכת רק דעושה לדעת משלחו וא"כ במידי דממילא ל"ש שעושה לדעת משלחו דאין שום ענין עשי' ול"ש לדעת משלחו וז"ב ועיין קצה"ח סי' קכ"ב ולפמ"ש ימתקו שם הדברים יעו"ש היטב וזה לפע"ד דגם הך דמילי לא ממסרי לשליח דבשלמא השליח הראשון המילי שמוסר לו אומר אותם בשם משלחו אבל השליח השני אם אין בו שום ענין עשייה היאך שייך בהולכה דעת משלחו דהרי ביד שליח הראשון לא היה לו שום דבר עשייה רק מילי וכל שמוסרו להשליח השני א"כ השליח הראשון לא עשה שום דבר והשליח השני כשאומר מילי הוא על דעת הבעלים הראשונים וכלהו מכח הבעל קאתו וא"כ מה שייך דעת משלחו בזה. עוד נ"ל בכוונת הדברים דכיון דבעינן שחזרה שליחות אצל המשלח א"כ בשלמא כשנתן לו איזה דבר לשליח לעשות אף שהוא שולח אחר יכול השליח הראשון לחזור אצל משלחו ולומר עשיתי שליחתך כי גם השליח השני ההולך בשליחות הוה כאלו עשה הוא המעשה אבל במילי מה ישיב להמשלח עשיתי שליחתך שהרי לא עשה ולא כלום והוא מסר לו מילי שיאמר לאחר והוא עשה שליח וא"כ לא עשה שליחותו כלל והמילי שאומר השליח השני ל"ש שהמשלח הראשון אומר זאת דבמילי ל"ש עושה שליחותו והוה כמידי דממילא ועיין קצה"ח סי' קפ"ב ודו"ק היטב. והנה במ"ש לכאורה יש לומר הטעם דאין קטן עושה שליח וברש"י ב"מ דף ע"א כתב משום דכי כתיב שליחות בגדול כתיב שראוי לתרום ובקידושין דף מ"א כתב טעם אחר ועיין גיטין דף כ"ב ובקצה"ח סי' קפ"ח ולפמ"ש י"ל כיון דחצר דקטן משום שליחות אתרבאי וע"ז הקשו הקדמונים דא"כ השליח הוה חצר מהלכת ואמאי מועיל וכתבו דשליח עושה לדעת משלחו ולא הוה חצר מהלך ולפ"ז קטן דאין לו דעת א"כ עכ"פ שיהי' מקרי השליח עושה לדעת משלחו זה א"א דאין לו דעת וכיון דחצר משום שליחות וחזינן דחצר מהלך לא קנה א"כ ממילא גם שליחות ל"מ כל שאינו עושה ע"ד משלחו. איברא דלפי"ז קטנה דחצר דאשה משום ידה אתרבאי ושליחות של אשה מושלחה נפקא א"כ יוכל להיות דשליחות לא אכפת לן אף שמהלך דא"ל דהא חצר מהנך ל"מ דז"א דחצר דאשה משום ידה אתרבאי וידה נייח ולכך גם החצר נייח אבל שליחות מושלחה נפקא א"כ מהראוי להיות דיהי' מועיל לשליחות באשה קטנה ג"כ והנראה בזה דמזה יצא לו לרמב"ם מ"ש בפ"ו מגירושין דקטנה אינה עושת שליח לקבלה אף שחצרה קונה לה גיטה כגדולה משום דשליח לקבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן ולפ"ז כיון דעיקר ושלחה דנפקא לן שליחות בקטנה היא בגט ובשליח לקבלה וא"כ הרי שם א"א לקטנה לעשות שליחות ממילא בכ"מ אין אשה עושית שליח בקטנה וז"ב ודוק. ובזה נלפע"ד ליישב דברי רש"י שכתב בקידושין דף מ"א דלכך בקטן לית ליה שליחות דעיקר שליחות גבי גט כתיב והיינו בגדול ותמה בקצה"ח סימן קפ"ח דהא בקטנה משכחת לה שליחות דמתגרשת בע"כ בקטנותה ולפי מה שכתבתי א"ש דבאמת י"ל דרש"י ס"ל דגם חצר דגברא משום יד אתרבאי כמ"ש הרבה פוסקים ועיין במחנה אפרים שהאריך להביא הרבה פוסקים דס"ל כן וכן כתב בטעם המלך פ"ו מגירושין שם ואם כן שוב גם בשליחות דגברא י"ל דאינו בעי שיהי' שליח דחצר דידיה משום ידו אתרבאי אבל שליחות כדקאי קאי ולכך איצטריך לומר הטעם משום דשליחות בגדול כתיב דקטן אין לו גירושין וממילא דל"מ לעשות שליח ובקטנה משום דאין מעידין על הקטנה וכן כתב בקצה"ח בעצמו יעו"ש אבל לא הרגיש בכל מ"ש ועכ"פ לדידן דקי"ל חצר דגברא משום שליחות יש לנו טעם נכון דקטן אין לו דעת וז"ש בב"מ דף ע"א הטעם דאין לו דעת לתרום ובקצה"ח הקשה דא"כ קטן מופלא סמוך לאיש דיכול לתרום יהי' יכול לעשות שליח ולפמ"ש א"ש דעיקר כוונת רש"י דכיון דקטן אין לו דעת אף דמופלא הסמוך לאיש מרבינן לתרום הימנו משום גזה"כ אבל עכ"פ ל"ש לומר דהשליח עושה ע"ד המשלחו ודו"ק היטב. ובזה מיושב קושית התוספות בב"מ דף יו"ד ע"ב ד"ה ואי דאמאי לא מוכיח דחצר לאו משום שליחות דהא אתרבאי מידו וכמו דפריך לענין גט ולפמ"ש א"ש דבאמת אף דאתרבאי מידו מ"מ י"ל דהוא משום שליחות וכמ"ש הרא"ש פרק הזורק סי' ה' שם דהרי חצר דגברא משום שליחות ואפ"ה שליח ל"ח חצר מהלך משום דמידו אתרבאי ע"ש ורק בגט ע"כ מוכח דחצר משום יד אתרבאי דהרי האשה מתגרשת בקטנותה בע"כ דחצר דגט משום יד אתרבאי דאל"כ ל"ש שליחות כלל בקטנה והרי אתרבאי ושילח השליחות ואף בקטנה ולא ס"ל להש"ס סברת הרמב"ם וא"כ אמאי יכולה לעשות שליח בקטנה הא הוה חצר מהלך והשליח אינו עושה ע"ד משלחה דע"כ דשליחות הוא ענין בפ"ע אבל חצר דאיש דמשום שליחות אתרבאי א"א להוכיח משום יד די"ל דבאמת משום שליחות וקטן באמת אין לו שליחות וע"כ הוצרך להוכיח דאי משום שליחות הא אין שלד"ע אבל לפי האמת דבקטנה לא פליגי דילפינן מציאה מגט וא"כ שוב יהיה שליחות בקטנה בכל דבר ובאמת שאינו כן וע"כ משום דל"ש שליחות בקטנה בגט דאין מעידין על הקטן ולכך לא משכחת שליחות בשום דבר בקטנה ודו"ק היטב.