שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן מ״ז (ד׳)

הנה בהא דכתבו התוס' בב"ב דף ע"ט דלכך אין מועילין במה שבתוכן דאין יד להקדש ולא אמרינן שיקנה חצר הקדש כמו של הדיוט דחצר משום יד אתרבי ואין יד להקדש ע"ש ובתוספות יו"ט פ"ג דמעילה משנה וא"ו הביא דברי התוס' אלו וכתב ותמהני דאף דחצר משום יד אתרבאי לא גרע משליחות ולמה לא יהיה שליח להקדש דהא הני כהני שלוחי השמים ננהו וכשהגזבר עומד בצד הני דהשתא הוה חצר המשתמרת תקני להקדש ודוחק לומר דגזבר גופיה שליח דהקדש הוא ואין שליח עושה שליח ע"ש ודבריו סתומים דלמה לא יהי' שליח עושה שליח בזה ולפענ"ד נראה דמכאן ראיה לדברי הריב"ש הנ"ל דבאמת שליח עושה שליח לא נתרבה רק בגירושין ורק דכיון דנתרבה מפסח שליח של אדם כמותו וכיון דהוה כבעלים אם כן גם השליח השני נעשה כבעלים אבל בגירושין דלא נתרבה שיהיה השליח כבעלים רק שהבעל יכול לגרש ע"י שליח צריך קרא שהשליח השני יהי' כראשון ע"ש והארכתי בזה למעלה ולפ"ז כאן שאין יד להקדש רק דחצר לא גרע משליחות ושייך שליחות א"כ כיון דרק מתורת שליחות אתאן עלה אבל ל"ש לומר שהחצר היא כבעלים עצמו שוב אין שליח עושה שליח וז"ב ובזה נלפע"ד ליישב מה שהקשה אותי החריף מו' משה זאב נ"י בהא דפריך הש"ס בב"מ דף י"א וכי ר"י ור"ע בצד שדהו של ר"ע היו עומדין ומשמע דאם היו עומדין בצד שדהו הי' מועיל והא חצר משום שליחות אתרבאי ואין שליח עושה שליח דהא ר"ע הוה שליח דעניים והאיך היה נקנה לו החצר והמטלטלין אשר בו הא אין שליח עושה שליח ולפמ"ש א"ש דשם דהוה ר"ע שליח של עניים והוה הבעלים עצמם אם כן שוב שליח עושה שליח ובלא"ה נלפע"ד דלק"מ דהה ר"ע יד עניים הוה ול"ש אין שליח עושה שליח דדוקא גבי הקדש דאין יד להקדש רק משום שליחות ואין שליח עושה שליח משא"כ בזה דהיד יוכל לעשות שליח וגם נלפע"ד דהא ר"ג הקנה לו החצר עם המטלטלין א"כ נעשה החצר שלוחו של המקנה להקנות לו המטלטלין שבה ור"ע זכה בחצר ובמטלטלין כאחד וא"כ ל"ש אין שליח עושה שליח דקנין המטלטלין ע"י החצר בא ע"י המקנה דהיינו שאמר חצרי יקנה לי ואף דמבואר בחו"מ סי' ר' ס"ב בהג"ה דאם אמר חצרי יקנה לפלוני לא מועיל היינו משום דזה לא משך ולא קנה אבל כאן שמקומו מושכר לו א"כ גוף החצר נקנה לו לר"ע ממילא הוה כחצר השותפין דהא גם של ר"ג היה החצר והיה יכול להקנות בשליחותו מיהו יש לפקפק בזה דהא חצר השותפין אין קונין זה מזה ואף אם נימא דבהקנהו בפירוש מועיל מ"מ פשטת הענין מורה דזה החצר נקנה לו מתורת שהיה שלוחו של ר"ע וע"כ מ"ש למעלה מחוור יותר. והנה המופלג מוהרמ"ז הנ"ל אמר שטעמו של התוספות יו"ט דהו"ל מילי ומילי לא ממסרי לשליח ולכך אין שליח עושה שליח דהוה ליה רק מילי בזה ובזה אמר דכאן דמקומו מושכר לו לא הוה מילי דנקנה לו על ידי שכר ואם כן שוב שליח עושה שליח ויישב בזה קושית התוספות דלכך אמר דמקומו מושכר לו ול"מ על ידי שאלה בלבד והן פטומי מילי דמה מועיל שהיה מקומו מושכר לו מכל מקום גוף השליחות שנעשה יד עניים היה רק מילי בעלמא וגם מה דהחצר נעשה שלוחו של ר"ע הי' מילי בעלמא דמה שנקנה לו המטלטלין בתורת שליחות של החצר זה לא הוה רק מילי בעלמא דמה מסר לו רק דברים בעלמא ולא היה שום מעשה ואף דגוף החצר נקנה ע"י שכירות אבל המטלטלין שבתוכו הוה רק מילי ואף דנימא דשכר מאתו המקום שיוכל להניח המטלטלין ולא הוה מילי מ"מ לפענ"ד גוף ענין מילי ל"ש בזה ועיין בקצה"ח סי' רמ"ד שהוכיח בראיות דחצר דשליח אף דחצרו משום שליחות אתרבאי ל"ש בזה מילי ואף דטעמו שכתב שם אינו נראה דהוא כתב דאין זכייה מטעם שליחות ול"ש מילי לא ממסרי לשליח באמת שאין בזה טעם וגם מה שכתב שבסי' רמ"ג ביאר זאת לא ידעתי מקומו וע"ש ס"ק ד' דמשמע להיפך דזכייה מטעם שליחות ועיין בקצה"ח סי' ק"ה שמפלפל בזה ומשם משמע דזכיה מתורת יד היא ולפ"ז בהקדש דאינו שייך יד בודאי הוה מתורת שליחות ושייך מילי ויהי' דברי התוס' יו"ט נכונים אבל באמת אם נימא במתנה מועיל אומר אמרו א"כ גם כאן הי' מועיל וגם לשיטת המרדכי דכל שנגמר המעשה על ידו ל"ש מילי לא ממסרי לשליח א"כ אין מקום לדבר זה ועיין בקצה"ח שם מה שהביא דברי המלמ"ל פ"ו מגירושין בשם השדה יהושע והי' מקום לפי דבריו לבאר דברי התוס' יו"ט הנ"ל אלא שגוף דבריו אין בהם טעם. והנה מדי דברי בסוגיא דקידושין שם זכר אזכור מה דאמרו שם דלר' יונתן דס"ל שכל ישראל יוצאין בפסח אחד מדכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל ופירש"י אף שאין כזית לכל אחד ועיין תוס' שם ד"ה ודלמא ובראשית ההשקפה תמהתי דהא ר"נ היא דס"ל כן בפסחים דף ע"ח ואנן לא קי"ל כן דעכ"פ צריך שיהי' ראוי לאכול כזית וגם תמוה באמת בפסחים שם יליף כן ר"נ מקרא זה ודחי הש"ס דאי ממשכי הני חזו להני וא"כ היכי דייק מר' יונתן דס"ל דא"צ לאכול כזית שוב ראיתי בהגהות הגאון מהרי"פ שהגיה גם כאן ר' נתן וט"ס ר' יונתן ונח דעתי שכן נראה דל"מ שום תנא דס"ל כן רק ר"נ והנה בהא דפריך הש"ס ואכתי מבעיא לי' דשוחטין את הפסח על היחיד ס"ל כמ"ד אין שוחטין הפסח על היחיד ובראשית ההשקפה הוה ק"ל דלמה לא משני כדמשני בפסחים דף צ"א ע"ב האי מלפי אכלו נפקא וראיתי במהרש"א שם שכפי הנראה נרגש בזה והנה לפע"ד בפשיטות דהא לר"נ צריך לפי אכלו דבעינן גברא דחזי לאכילה וכדאמרו בפסחים דף ע"ח מיהו ז"א דהרי לרבנן מכ"ש דצריך לפי אכלו למצוה ולעכב וכדאמרו שם וצ"ל דהש"ס פריך דלפי אכלו משמע תרתי משמע אכילה ומשמע יחיד וא"כ מכ"ש לר"נ דלא בעי דהבשר יהי' חזי לאכילה רק דהבעלים יהי' ראויים אמנם נראה דבאמת הרמב"ם פסק פ"ב מה' ק"פ ה"ב דיחיד ששחט את הפסח כשר והוא שיהי' ראוי לאכול כלו ומשתדלין שלא ישחוט לכתחילה על יחיד שנאמר יעשו אותו ועיין כ"מ מה שפסק בזה דאף דר"י מתיר לכתחלה מ"מ משתדלין שלא ישחוט על יחיד שמא לא יאכל כלו ויבא לידי נותר ולפי זה זה ודאי דאם נימא דלא בעי בשר ראוי לאכילה רק גברא דחזי לאכילה אם כן פשיטא דמותר לשחוט על יחיד דעל כל פנים ראוי לאכול כולו ולכך לר"נ א"א לכתוב לפי אכלו דאז סי' מותר לכתחילה לשחוט על יחיד ול"ש זירוז כלל ובאמת לכתחלה כתיב עשו אותו ולכך כתב לפי אכלו דלכתחלה עכ"פ ישתדלו שיהי' נשחט על רבים משא"כ לדידן דקי"ל דבשר ראוי לאכילה בעינן א"כ גם אם כתב לפי אכלו לכתחלה לא ישחטו על יחיד שצריך שהבשר יהי' ראוי לאכול כלו ודו"ק היטב ובזה מיושב מה דקשיא דהרמב"ם פסק דשוחטין על היחיד א"כ א"א למילף שליחות מהאי קרא וכן שאל אותי אחד ובאמת לק"מ דהרמב"ם פסק כריב"ק וכמ"ש הרי"ף והרא"ש וגם פסק דלכתחלה לא ישחט על יחיד ודו"ק ועין בתוס' דף צ"א ד"ה א"נ ועי' שעה"מ פ"ב מה' ק"פ.