שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן מ״ז (י״א)

ומ"ש מע"ל בהא דכתב רש"י בד"ה לחייב על המחשבה שאם אמר או חשב ובב"מ דף מ"ב ע"ב פירש שאמר דוקא בפני עדים לפענ"ד נראה דהנה באמת צ"ב למה נדו ב"ש מדברי ב"ה ולא אמר דעל כל דבר פשע אתי לרבות שליח וכמו שדקדק מעלתו דהרי חזינן דלב"ש לא אלים כ"כ הקרא דעל כל דבר פשע כמו הקרא דאם לא שלח ידו וכמו שאמר א"כ מה ת"ל על כל דבר פשע ולא הקשו כ"כ בכח הרי נאמר על כל דבר פשע אך נראה דהדבר נכון דהרי באמת מצד הסברא יש לומר אין שלד"ע מטעם דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין וכמ"ש רש"י בדף מ"ג ד"ה ולמ"ד אין מלמדין ולפ"ז כיון דיש גם לב"ש שני כתובים ממעילה וטביחה או מקרא דש"ח א"כ שוב מסתבר להו לב"ש דגם בש"י אין לחייב המשלח רק השליח ולא כב"ה דס"ל דגלי קרא דחייב גם כאן המשלח דזה חידוש ולפ"ז זה לפי המסקנא אבל לפי הה"א דאין כאן רק קרא דמעילה לבד וא"כ י"ל בכל התורה דנילף ממעילה וא"כ בודאי יקשה על ב"ש דלמה לא דרשו הקרא כביה ואף דלא מסתבר דלתחייב המשלח דז"א דאדרבא אם לא נדרוש יתחייב המשלח בכ"מ ומוטב לומר דגלי קרא כאן דחייב המשלח ושוב יהיה ב"כ בכל התורה וע"כ דב"ש משמע להו דבר פשע גם על המחשבה וזה ל"ש לענין שליח דשליח א"א כ"א בדיבור וא"כ ע"כ דהך דבר פשע מרבי גם מחשבה אבל לפי המסקנא י"ל דדבר פשע באמת אינו רק דיבור וכמ"ש רש"י במנחות דף ז' ע"ב ועיין במ"ג סי' ל"ב ס"ק ט' ודו"ק ובזה מיושב שינוי הנוסחא דכאן מקשו ב"ש דמה אתי הקרא דעל כל דבר פשע ובב"מ הגירסא דב"ה אמרו כן ועיין במקנה ולפמ"ש א"ש דכאן להס"ד שפיר הקשו ב"ש מה אתי הקרא אבל לפי המסקנא לא יכלו ב"ש להקשות כן.