שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ש״י (י׳)

ודרך אגב אומר במה דמבואר באהע"ז סי' י"ז סעיף מ"א בשנים מעידים ששמעו כל אחד מפי אחד שמת וע"א מעיד ששמע מפי אחד שהוא חי מותרת וכתבו הח"מ והב"ש היינו אם השנים באים מכח שנים אבל מאה מפי אחד כחד חשיבי ועיקר הוא תלוי באותן שאמרו להם ואם אחד אמר ששמע מפי רבים ואחד אומר ששמע מפי אחד הוה אותן ששמעו מרבים רבים וגם אם אחד שמע מפי רבים ורבים שמעו מפי אחד אחד ששמע מפי רבים יכול להכריע נגד הרבים ששמעו מפי אחד ואף שזה לא נזכר בדברי הח"מ והב"ש כ"כ בשו"ת זקני פ"י חאהע"ז סי' י"ז ובסי' ט"ו האריך שם לחלוק על הב"ח בענין זה ונפלאת היא בעיני דלמה לא הביאו ראיה לזה ממה דאמרו בעדיות פ"ה מ"ז אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובים מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז דברי המרובים ועי' בפירוש הרמב"ם והראב"ד מ"ש בזה ומצאתי בירושלמי מס' נדה פ"ק ה"ב וז"ל מה אנן קיימין אם כששמע ר"א מפי אחד ור"י מפי שנים בין בחיים בין לאחר מיתה הלכה כר"י וכו' כהדא דתני אחד אומר שמעתי מפי שנים ושנים אומרים שמענו מפי אחד יפה כח אחד ששמע מפי שנים מן השנים ששמעו מפי אחד הרי מבואר הדין דאזלינן אחר עיקר העדות ממי ששמעו ולא אחר אנשים שקבלו השמועה ואף דיש לחלק דשם לא נסתפקים אם ח"ו משקרים ונאמנין בעדותן בין אחד ששמע מרבים או רבים ששמעו מפי אחד שבודאי שמעו מפיהם רק שאנו מסופקים הלכה כמי וא"כ אזלינן בתר רוב דעות והאחד ששמע מפי רבים עדיף אבל כאן אנו מסופקים אם זה האחד שאומר ששמע מפי רבים אם אומר אמת כלל דז"א דהרי בעגונה האמינו אפילו עד מפי עד וכל הפסולי עדות רק דבפסולי עדות אזלינן בתר רוב א"כ ע"כ ממילא דאזלינן בתר רוב האנשים שנשמע מפיהם דשניהם באים מכח השמועה וכל הטעם של הח"מ והב"ש היא דהשומעים אינם מכחישים זא"ז רק שזה מעיד שכך שמע וזה מעיד שכך שמע ולפ"ז אין אנו חושדין כלל למשקר וכמ"ש הפ"י בהדיא וא"כ מבואר הדין בהירושלמי ובמשנה ובירושלמי מבואר גם הדין של הפ"י השני כמ"ש והירושלמי הלז האיר ד' עיני ומצאתי בתוספתא פ"ז מסנהדרין ע"ש שהוסיף בזה"ל עשרה שאומרים משום אחד כלן אחד וע"כ הדבר ברור כמ"ש הח"מ והב"ש ובפרט דברי זקני הפ"י מחוורים ואם הי' נזכרים מזה בלי ספק הי' שמחים לקראת ראיה זו ועיין בשו"ת צמח צדק סי' נ"ז ומצאתי בשו"ת נו"ב מהד"ת חאהע"ז סי' נ"ז שם תשובה להרב מהר"ש בן הנו"ב והזכירו אותו משו"ת צ"צ הנ"ל והשיב לחלק בזה יעו"ש ולפע"ד הי' ת"ח שאמר לאחר מעשה והמעיין בשו"ת פ"י הנ"ל ימצא סתירה לדבריו. והנה בהך דעד מפי עד דנאמן נסתפקתי אם די בשאומר שמעתי מאחד ואינו מזכיר שמו או דלמא צריך שיזכיר שמו ועירו ומקום הספק ע"פ מה שחידש הנו"ב סי' כ"ז וכבר קדמו בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' פ"ג בביאור דברי הרמב"ם פי"ג מגירושין הכ"ט שנראה שדבריו סותרין זא"ז דבתחלה כתב שלא הקפידה תור' ומשמע דהיא מה"ת ואח"כ כתב לפיכך הקלו חכמים וע"ז חדשו דעד בעצמו נאמן מה"ת אבל בשאומר ששמע מפי אחד יוכל להשתמט ולומר שזה כיזב לו א"כ לא מקרי מלתא דעל"ג ולכך כתב דהקלו חכמים משום עגונא ולפ"ז לפ"מ דכתב הרמב"ן דעד המעיד מפי עד הראשון נאמן א"כ שוב הוא לא יוכל להשתמט דהרי הראשון נאמן ולמה לו להעד לעשות בנפשו שקר ויאמר דבר שיתברר שקרו דהרי הראשון יוכל להכחישו וע"כ הי' נרא' דא"צ להזכיר שמו והוה דומיא דצייד אם אמר מאיש פלוני הצייד נאמן משום דמרתת אבל כשאינו מזכיר שמו אינו נאמן וה"ה כאן אמנם נראה דבאמת י"ל דצריך להזכיר שמו וא"ל דא"כ שוב מרתת ודומה לצייד פלוני דמרתת מכ"ש בזה דיתגלה שקרו לעין כל דז"א דהרי הח"מ נסתפק בסי' י"ז ס"ק י"ז דאם אומר מפי עבד ושפחה לא יוכל אח"כ להכחישו א"כ שוב בכה"ג אינו נאמן מה"ת דיוכל להשתמט ובזה מיושב היטב דברי רבינו שכתב לפיכך הקלו חכמים בדבר זה והאמינו בו ע"א מפי שפחה ומפי הכתב ולדברי התשב"ץ והנ"ב מה לו לפרט מפי שפחה הלא במעיד עד מפי עד נמי שייך זאת ולפמ"ש י"ל דעד מפי עד אפשר דהוא מה"ת דמרתת רק מפי שפחה דהוא א"י להכחיש וכן מפי הכתב דלא נודע מי כתבו ושוב לא יכלו להכחיש ולכך אינו נאמן רק מדרבנן ובזה נלפע"ד מה דהשיג הראב"ד דלמה לא כתב משום דהוא דייקא ומנסבא ולפמ"ש י"ל דבאמת בעד מפי עד במלחמה ל"ש דייקא דהא במלחמה שייך בדדמי וכ"כ בתשובה אחרת מה שהקשה הגאון מוהר"ם מסטנאב בתשובתיו הנדפס מחדש בסי' ח' דכאן ל"ש דייקא ולא מלתא דעל"ג בעד מפי עד ולמה יהי' נאמן וכתבתי בתשובה דכאן שוב דייקא דלא סמכה על העד השני דאולי הוא משקר ויוכל להשמט וא"כ שוב שייך דייקא והדייקא הוא רק משום תקנת עגונה והן הן דברי רבינו ודוק.