שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן מ״ז (י׳)

והנה לפע"ד ל"מ אם נימא כשטת הפוסקים והתוס' כאן בד"ה אמאי דאם השליח שוגג המשלח חייב דל"ש דברי הרב ודברי התלמיד א"כ לא אצטריך קרא בש"ח ע"ז דיתחייב המשלח דהרי בכל התורה הוא כן וגם קשה למה לא קאמר לב"ש דיש ג"כ פסוק בש"ח דממעט אם השליח שוגג דיש שלד"מ והרי בכל התורה אין שליח לדבר עבירה אף בשוגג ובמעילה וש"ח מתחייב המשלח כשהשליח שוגג וא"כ ממנ"פ קשה וגם למה אמר ואידך מהוא ההוא הא גם אם לא דריש הוא ההוא ממילא הוה שלשה כתובים דגם בש"ח יש שליח לדבר עבירה להפוסקים דס"ל דאף בשוגג שייך אין שליח לדבר עבירה וא"כ א"א לפרש כן וראיתי בהמקנה שכתב ג"כ ליישב הקושיא של התוס' דלמה צריך קרא למעט שוגג וכתב דאצטריך למעט היכא דהמשלח מזיד והשליח שוגג ואפ"ה פטור המשלח כיון דלא הוה ברצון המעשה והשליח פטור דל"ש דברי הרב דהא השליח לא ידע והנה מלבד כי גם לדבריו יוקשה דממנ"פ למאן דס"ל דאף בשוגג שייך שלד"ע א"כ אין מקום לדבריו וגם לא מסתבר שיפטר המשלח והשליח שזה לא מצינו בשום מקום לא במעילה וטביחה וש"ו דעכ"פ אחד חייב וגם תימה דהתוס' לא הקשו רק מאנוס לבד ועיין זבחים דף ק"ח והוא הקשה משוגג ג"כ ומשוגג הקשה הריטב"א בחידושיו מהך משנה דכריתות וזה עדן לא מתורץ אמנם בגוף הקושיא של הקדמונים נלפע"ד דבר חדש דהנה לכאורה הקשיתי איך מתחייב שוחט בחוץ בשוגג חטאת הרי ביראים במצוה ש"ח הקשה לר"ל דס"ל אין לשחיטה אלא לבסוף והא כיון דשחט חצי סימן הו"ל בע"מ ואינו ראוי לפתח אהל מועד וכי מטי לסוף דמקרי שחיטה דמחייב עלה היכא מתחייב עלה וכתב כיון דדרך הכשר שחיטה קא עביד אינו מום דהא ע"ז חייבה תורה ש"ח דאם שוחטו בפנים הי' ראוי ולפ"ז בשוגג דכל שאינו שב מידיעתו אינו חייב חטאת א"כ קשה דכאן אינו שב מידיעתו דהא אם היה מדכר בעת ששחט החצי סימן ונעשה בע"מ שוב הי' מותר לשחוט אח"כ בחוץ דהא כבר נעשה בע"מ וכיון דבשוגג נעשה בע"מ ל"ש לומר דדרך שחיטה בכך דזה דוקא כששחטו במזיד אז היה מתחייב דע"ז חייבה תורה ש"ח אבל בשוגג הא כל שנודע לו שהוא בע"מ ואינו רוצה לשחטו שוב מותר לשחטו והיא קושיא נפלאה וצ"ל דמיירי במשנה בעוף דאין תמות בעוף ולפ"ז בבהמה שפיר פטור בשוגג דהא נעשה בע"מ ודו"ק היטב. והך דהשוחט בשבת בחוץ באמת מוקי' בחולין דף מ' בחטאת העוף ודו"ק היטב ועל דברת המקנה וגם על מ"ש מעלתו קשה דהיאך אפשר למעט מההוא עשה שליח ומשום שעשה בשוגג והא למה דממעט מההוא דבעינן שיעשה בישוב דעת וא"כ ההוא אתי לענין זה וא"כ היאך אפשר למעט השליח מזה דהא הוא דקאי על הוא עצמו ולא השליח וא"כ מנ"ל דבעינן שיעשה ברצונו והוא ההוא לא דריש וא"כ היאך ממעט שניהם ודו"ק ועיין ברמב"ם פרק ח"י מפהמ"ק הט"ו דלא הביא הדרשה דהוא ולא בשוגג והנה עפ"י דברי הפלאה הנ"ל וע"פ מ"ש למעלה יש ליישב מה דהקשה חכם אחד בסוגיא דרבוצה דפריך מכי שחט פורתא אסרה והא משכחת ששחט ע"י שליח ויכול לומר לתקוני שדרתיך כמ"ש הר"ן בנדרים דף ל"ז ולא נאסר לע"ז דהוא חייב מידי דהוה אמשתחוה להר וחייב משום ש"ח ולפמ"ש א"ש דע"י שליח לא משכחת דלא השליח חייב ולא המשלח פטור ותירוצם ל"ש ג"כ להס"ד דבבהמה מיירי ולכך מוקי בחטאת העוף ובזה י"ל מה שהקשה הכו"פ דלר"א ב"א דס"ל וושט דוקא מה יענה לקושית הש"ס ולפמ"ש א"ש דמצי לאוקמא בבהמה וס"ל דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ול"ק קושית היראים וגם בעוף י"ל ואף דלאו בהדי הדדי קאתי מ"מ יש לאוקמא בשליח והש"ס לא אמר רק לדידן באמת בעוף בהדדי קאתי אבל אה"נ דיכול להיות ע"י שליח ולא אתי בהדי הדדי ודו"ק.