שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ש״י (ט׳)

והנה מה ששאל עוד באשה אחת אשת כהן שנשמע עליו קול רינון שאיזה אנשים ראו שהיתה מדברת עם איש אחד באשון לילה ואפילה והיא נחשדת עליו גם בעת שלא הי' בעלה בעיר פגעו אנשים בזה האיש שיצא מבית אשה הלזו שהיה עמה בחשך עד שנתחזק הקול במחנה העבריים ובאה הדבר לפני הב"ד והעיד ע"א בתו"ע שבלילה אחת בחורף שבעלה לא היה בעיר ראה שזה האיש הלך לבית האשה לאור הלבנה ראה מבחוץ שהי' שוכב אצל האשה במטה כ"ז ראה הוא והעד השני ושוב העיד עד השני כדברים הנ"ל והוסיף לומר שראה שוכבין זע"ז כדרך המנאפים והאשה מכחיש כל הנ"ל וגם הבעל אינו מאמין לדברי העדים וע"ז שאל דעתי אם יכולין לכופו לגרש האשה או שרשאי לדור עמה והנה כבר כתבתי למעכ"ה כי להשאלה צריך ביקור בלשון הגב"ע וגם אולי יש איזה דברים בגו והורה מורה בזה ולולא כי את פני מע"ל אני נושא כי מצא חן בעיני לא הייתי מזדקק לזה אמנם למען כבודו ולמען לימודו ארשום בקצרה ואני תפלה שיערה עלי רוח הבורא להשיב כדת של תורה והנה מ"ש מע"ל לפלפל בדברי בה"ג שדעתו דלאסרה על בעלה ל"מ משיראה כדרך המנאפים רק כמכחול בשפופרת הנה באמת אף שלענין דינא אין נ"מ בכ"ז שלא קי"ל כבה"ג כמ"ש הטור סי' קע"ח וכל הפוסקים חולקים עליו כמ"ש הב"י שם בכ"ז לאהבתו עיינתי בדברי פלפול שפלפל מע"ל בדברי בה"ג והנה האמת אגיד שדבריו בהשכל ומועצות ודעת אבל לענין דינא אין דבריו נכונים והנה מה שהביא מעלתו דברי הר"ן דאם ע"י שאנו אומרים קלב"מ יפטר לגמרי לא אמרינן קלב"מ ולכך בעידי זוממין אמרינן מיתה לזה ותשלומין לזה חייב הנה בראשית ההשקפה כאשר ראיתי כן תמהתי דאיך אפשר לומר כן דא"כ ח"מ שוגגין דאמרינן קלב"מ והרי מפטר לגמרי ע"י שאני אומרים קלב"מ ודברי הר"ן לא רשם מע"ל מקומו וכפי הנראה כוונתו למ"ש הר"ן בחידושי סנהדרין דף ט' גבי ממון לזה ונפשות לזה שכתב לקיים דברי ר"ת שכתב דבכ"מ ממון לזה ונפשות לזה פטור רק דבע"ז חייב דאל"כ הו"ל עדות שא"י לה"ז דנמצאת העדות בטלה לגבי ממון ואף דבהוזמו עדי הבעל אין משלמין היינו משום דעכ"פ נתקיים הזמה בעיקר עדותן וכיון שהוא ממון ונפשות לאחד אין לנו לבטל עדותן מחמת שא"י להזים לגבי ממון הואיל ואפשר להזים בעיקר העדות והקשו על ר"ת דאם ממון לזה ונפשות לזה פטור בכ"מ א"כ הי' לנו לומר דכל העדות בטל כיון דא"א להתקיים הזמה לגבי ממון וכתב הר"ן דל"ש לומר כן דבאמת בעדים זוממין ל"ש לפטור משום קלב"מ דהא התורה אמרה ועשיתם לו כאשם זמם לעשות לאחיו ובעינן שתתקיים הזמה בכל אחד וא"כ כל שהוא נפשות לזה וממון לזה הרי צריך לקיים הזמה בכל אחד ע"כ גלתה התורה שיהי' שייך קלב"מ משא"כ בממון ונפשות לאחד א"כ הרי נתקיים הזמה עכ"פ במקצת וא"ל דהוה עדות שבטלה מקצתה ובטלה כלה א"כ לא יתקיים כלל הזמה וזה א"א ע"ש הנה לפניך דאין הכוונה דכל דיפטר ל"ש קלב"מ דזה א"א רק דבהזמה ל"ש קלב"מ דבעינן שיתקיים הזמה בכל אחד רק בנפשות וממון לאחד הרי נתקיים הזמה במקצת וע"כ א"א שיתבטל לגמרי ויפטר ומה"ת לומר כן ולכך אמרינן קלב"מ וז"ב ופשוט ועם זה נסתר כל דבריו אמנם מ"ש מעלכת"ה סברת בה"ג היא דבאמת כל דראו כדרך המנאפים ניהו דלא ראו כמכחול בשפופרת מ"מ עכ"פ חזקת טהרה אתרע וא"כ הו"ל ספק טומאה ברה"י דטמא דסוטה לבעלה תלוי בטומאה ועיקר איסור שבו הוא מתורת טומאה וא"כ ספיקו טמא כודאי וצ"ל כיון שראו עדים כדרך המנאפים הו"ל העדים והבועל כשלשה והו"ל רה"ר וכדאמרו בנזיר דף נ"ז ושוב ספק טומאה טהור ולפ"ז זהו לענין איסור התורה קראו טומאה משא"כ לענין מיתה דאינו מתורת טומאה רק מתורת איסור שוב גם ברה"ר טמא והורגין בזה דהרי אתרע חזקת כשרות והו"ל חזקה והאריך בזה הנה באמת היטב אשר דבר בזה דסוטה היא מתורת טומאה כמ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' ק"כ ואני הראיתי במק"א שדבריו הם דברי התוס' בב"ק דף י"א ותמהתי על המהרש"א בנדה דף י"ט ואכ"מ אמנם אכתי תמוה דהרי לענין מיתה א"א להרג מספק וע"כ דכל דהעידו העדים שראו כדרך המנאפין מחזקינן שהם בודאי נאפו והו"ל כאלו ראו כמכחול בשפופרת וא"כ פשיטא דגם לענין איסור ל"ש ס"ט ברה"ר דעכ"פ אינו ודאי טהור וז"ב וגם מ"ש דלענין לאסרה על בעלה הו"ל ס"ט ברה"ר דטהור לפע"ד לפמ"ש השטה מקובצת בב"מ דף צ"א בשם רבינו יהונתן לכך סגי בשיראה כדרך המנאפים לפי שחזקה שאם פרץ פרצה כזו על אשת חבירו ודאי גמר תאוותו ולפ"ז הרי התוס' כתבו בחולין דף ב' ד"ה דאין דהאי ספק ל"ד לשאר ס"ט ברה"ר משום דרוב פעמים לא יוכל להזהר מליגע ע"ש א"כ ה"ה כאן כיון דחזקה דודאי גמר תאוותו ל"ש ס"ט ברה"ר ולכאורה רציתי לומר דהו"ל עדות שאילה"ז דאם יזימו אותן יאמרו דהם לא כוונו לאסרה על בעלה רק אדרבא לעשות ס"ט ברה"ר דהוה טהור דע"י שראו הו"ל ס"ט ברה"ר וא"ל כיון דאיכא חזקה דודאי גמר תאוותו א"כ רצו לאסרה על בעלה דז"א כיון דעכ"פ אינו ברור דודאי גמר תאוותו עכ"פ חזקה לא הוה כודאי ויכלו העדים לומר דכוונו להיפך וכעין שכתבו התוס' בסנהדרין דף ט' ע"ב דכל שיכול להיות זה בלי זה יכולין לומר שלא כוונו לזה דז"א דאם נימא דעדי זנות ל"צ דו"ח ול"ש עדות שאילה"ז שוב למה לא יוכלו לאסור ג"כ הן אמת דהש"ך בחו"מ סי' ל"ג דעתו דאף דא"צ דו"ח בד"מ מ"מ עדות שאילה"ז בעי ובתשובה הארכתי בזה ובאמת בדברי הר"ן שהבאתי למעלה נראה כן שכתב דלכך בע"ז חייב בנפשות לזה וממון לזה משום דצריך לקיים בהו הזמה וכל שא"א לקיים הזמה לגבי ממון אפשר דבטל כל עדות הרי דבעי עדות שאילה"ז ובגוף דברי הבה"ג וסברתו נלפע"ד דבר חדש דהנה במיתה מה דצריך עדים הוא מטעם שמא משקרין העדים ולכך צריך דו"ח ועדות שא"י לה"ז ועיין ב"ק דף ע"ז ולפ"ז כל שהי' דו"ח וכדומה וסמכינן שאומרים אמת א"כ כל שחזקה שודאי גמר תאוותו א"כ יש לנו עדים שמעידים שהוחזק מנאפים וסוקלין ושורפין על החזקות וכמו ברוצח שהעידו שזה הרג את זה אף שיוכל להיות שזה טריפה וסמכינן על הרוב כיון שאין הספק בעדים רק על גוף הדבר אבל בדבר שבערוה שאף שהבעל רואה שזינתה מ"מ לא נאסרה עליו כל שאין עדים כמ"ש התוס' בכתובות ט' ובדרוש לשבת תשובה שנתרי"א הארכתי בזה והבאתי חבל הפוסקים הסוברים כן ולפ"ז מה מועיל חזקה הא מ"מ לא ראו כמכחול בשפופרת ואף שידענו שהדבר אמת מ"מ העדים לא ראו ואין דבר שבערוה פחות משנים כנלפע"ד ברור בסברת הבה"ג ובזה מיושב מה שהקשו לבה"ג א"כ היאך אמרו בכריתות דף י"ב מודים באומר לא בעלתי ש"ח דיכולין לומר לא בעלתי לא גמרתי ביאתי וקשה הא לבה"ג פשיטא דהא לקרבן הוה כמו לאסרה על בעלה כיון דאין כאן התראה וצריך שיראו כמכחול בשפופרת ולמ"ש דוקא לאסרה על בעלה דהו"ל דבר שבערוה וצריך שנים דוקא ויש להאריך בזה הרבה ומ"מ לענין דינא אין נ"מ כלל בזה דאנן לא קי"ל כבה"ג בזה והנה מ"ש מע"ל דכיון דהראשון לא אמר שראה כדרך המנאפים רק אח"כ נזכר שוב הו"ל כחוזר ומגיד הנה לפע"ד זה לא מקרי חוזר ומגיד רק בסותר דבריו הראשונים או שמוסיף תנאי אבל כאן מתחלה אמר שראה שוכבים במטה ולא ביאר הדברים ואח"כ נזכר ששכבו זעג"ז ל"ש בזה חוזר ומגיד ועיין בחו"מ סי' ע"ה ס"ט ואף להש"ך בשם מהרש"ל שם ס"ק כ"ט זה דוקא שם די"ל דרצה לחזור כדי לזכות בטענתו אבל כאן מה לנו לחשוד אותו דלמא באמת לא נזכר מתחלה וגם הא העד האחרון כשהזכיר נזכר גם הוא והרי קי"ל דיכול העד להזכיר העד האחר ועיין כתובות דף כ' ועי' ח"ץ סי' קל"ה אמנם מצד שלא העידו על היום והשנה נפלנו ברבוותא אם עדות זנות צריך דו"ח ועיין סי' י"א ס"ד ובסי' י"ז בב"ש ס"ק ס"ג וכבר האריך הרחיב הדבור בזה הנו"ב מהד"ק סי' ע"ב והביא מחלוקת הקדמונים והאחרונים בזה.