שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן מ״ה (ד׳)

והנה בשנת תרט"ו א' ויצא למדתי שיטת וסוגיא בגיטין דף ס"ו והנה בתוס' ד"ה כדי ליפות כחו ראיתי בט"ג שחידש דבמתנת שכ"מ ל"ש מראהו מת דהו"ל כיורש וביורש א"י לדחות לאחד מחלק ירושתו דהוא שוה להם וה"ה במתנת שכ"מ ולכאורה כמו זר נחשב דניהו דבמתנת שכ"מ כירושה שויא רחמנא אבל מ"מ אין דין ירושה בזה אך לפענ"ד נראה דבר חדש דהרי הנימוק"י סוף גט פשוט כתב בשם הריטב"א דמקבל מתנה הוה כשותף בנכסים והש"ך בסי' רנ"ג ס"ק ל"ט תמה ע"ז דמצינו כ"פ בספק במתנה דא"י להוציא מיד היורשים ע"ש אך לפע"ד אין ראיה דדוקא אם הספק הוא אם הוא בכלל מקבל מתנה א"כ הרי אם הוא ספק יורש א"י להוציא מיד היורשים ודאין ומכ"ש במתנת שכ"מ אבל שם שהספק רק למי כוון אבל עכ"פ נתן לאחד מהם א"כ ל"ש שידחו דהא גם היורשים א"י למי נתן מתנה וכל שאין טוענים ברי לא יוכלו לדחות דל"ש אין ספק מוציא מידי ודאי דהרי בזה החלק בבירור מגיע לאחד ממקבלי מתנה והו"ל כעין שכתבו התוס' ריש ב"מ דמה שודאי בחצי אינו מקרי ודאי בחצי השני ובתומים סי' ק"ז ביאר דעיקר תלוי במה שאין טוען ברי יעו"ש ואף שהוא כתב דעיקר תלוי במה שטוען הלה ברי שמגיע לו חציו השני ע"ש בס"ק ז' בסופו אבל לפענ"ד ה"ה בששניהם טוענים שמא היינו שגם היורשים וגם המקבלים טוענים שמא א"כ כיון דהוה שותפים בנכסים דעכ"פ אותן שני המקבלים הם בודאי מגיע להם רק שיש ספק לאיזה מהם בכה"ג שוב לא מקרי היורשים ודאי נגדם ויש להמתיק הדברים לפמ"ש המהרי"ט דמתנת שכ"מ חל השיעבוד מחיים אם כן המקבלי מתנה הם קודמים בחלקם מהיורשים דאינו רק בגמר מיתה ולכך א"י לדחותם ולפ"ז במתנת שכ"מ אינו מראהו מת דהא באמת הם שותפים בהנכסים וכאן מגיע להם בודאי רק שמראהו מת ולזה פשיטא דשותפים א"י לדחות זא"ז וכלם שותפים בשוה וה"ה במתנת שכ"מ וז"ב ודו"ק היטב.