שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן מ״ה (ג׳)

והנה לענין שיעבוד מזונות של היתומים לאלמנה דעת הראב"ד פי"ח מאשות הי"ד דאינו חל רק אחר מיתה והגיע שעת החיוב לכלן ביחד והו"ל כלוה ולוה ואחר כך קנה דמשתעבד לכלן בשוה וה"ה מתמה דא"כ גם בכתובה לא תהיה לה דין קדימה דהחיוב לאחר מיתה ואטו אם אחד ילוה וקובע זמ"פ לאחר מיתה אטו נימא דלא נשתעבד מחיים ועיין פ"י בפ' הנושא בתוס' ד"ה והיא ניזונית מנכסים משועבדים שם הביא דברי הראב"ד וכתב ששאני מזונות שמתחלה לא תקנו חז"ל החיוב עליו אלא על היורשים ע"ש ולפענ"ד נראה להוסיף דא"א לומר כלל דהחיוב חל עליו דהרי באמת התוס' ריש אעפ"י הקשו בחתן שמתחייב עצמו לשלם מאה ליטרין והרי אין לו כעת והו"ל דבר שלא בא לעולם וכתב דמשעבד גופו והקנין חל על גופו ולפ"ז זהו אם משעבד גופו לכשיהי' בעולם שפיר אמרינן כיון דהגוף הוא בעולם חל עליו השעבוד אבל חיוב מזונות של לאחר מיתה אם כן הו"ל דבר שלב"ל וגם גופו אינו בעולם ואיך חל על גופו וע"כ דהיורשים נתחייבו אז לפרוע ותקנת חז"ל הי' שהיורשים יתחייבו לזון האלמנה כשיהי' להם נכסים וא"כ לא התחיל החיוב מחיים כלל ול"ק קושית הה"מ וז"ב כשמש ובזה מיושב היטב מה ששאל אותי הרב החריף מוה' מאיר בראם ני' על הראב"ד והפ"י מהא דאמרו בכתובות דף ק"ג יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום ופריך מהא דאר"י יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו התם לא משתעבד מחיים הכא משתעבד מחיים הרי דבמדור לאחר מיתה אמרינן דנשתעבדו מחיים וה"ה למזונות ולפמ"ש א"ש דמדור דבאמת אם נפל א"צ לבנותו ומסתמא היא אותה מדור שישבה בחיי הבעל אם כן לא הוה דשלב"ל ושפיר משתעבד הבעל מחיים משא"כ במזונות דהימים שלאחר מיתה הוה דשלב"ל והמזונות הוה לשלב"ל שפיר לא משתעבדי רק לאחר מיתה ודו"ק היטב. וא"ל דאכתי אם הי' לו נכסים בחייו יתשעבדו מחיים דז"א דהימים של אחר מיתתו הו"ל לדבר שלא בא לעולם דגרע מדבר שלב"ל וז"ב ועיין אבני מילואים סי' צ"ג סעיף כ"ב ודו"ק.