שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ש״ה (ג׳)

והנה מ"ש מע"ל להקשות בהא דפריך ריש חולין דאיטמי במאי אילימא דאיטמי במת וכו' אלא דאיטמי בשרץ ואבע"א כגון דבדק קרומית קנה וע"ז הקשה לפמ"ש הצל"ח בסוגיא דר"ח סגה"כ אות קל"ב דכלים של קודש אף שהן כלי עץ מקבלין טומאה מראשון דהו"ל חיבת הקדש דמקבל טומאה כמו אוכל מראשון ע"ש ולפ"ז מה בכך דאטמי בשרץ או בקרומית של קנה הא כלים של קדש מקבלים טומאה אף מראשון הנה יפה תמה ובאמת שגם הצל"ח באות קל"ג ואות קל"ו תבר לגזיזי' דמה ענינו לחבת דקדש ע"ש ובאמת דאם נימא כמו שנסתפקו התוס' בחולין שם ד"ה כגון ובזבחים דף מ"ז ובפסחים ס"ו אי סכין צריך שיהי' כ"ש א"כ אין מקום לקושייתו ובאמת לפע"ד ל"ש כלל לומר דבסכין יהי' חבת הקדש דהרי חבת הקודש הוא בדבר ששייך לקדש אבל הסכין של שחיטה מה נשתנה מכל הסכינים בעלמא ובשלמא עצים ולבונה דצריך שיהי' עצים מובחרים מכל מום ולבונה ג"כ צריכה שתהי' מובחר להשתמש בקדש משא"כ סכין של שחיטה דשחיטה לאו עבודה היא אם כן ניהו דשוחט בהו קדשים מ"מ במה נקדש הסכין ואדרבא הסכין מקדש הזבח וכדאמרו במנחות דף ע"ח דסכין מקדש הזבח ובפרט כל שנטמא הסכין ומטמא להבשר מה שייך חבת הקדש והרי אדרבא ע"ז נטמא הבשר ואף דטומאה דחויה או הותרה בציבור מ"מ זה דוקא ט"מ ולא שאר טומאות כמ"ש הרמב"ם פ"ד מביאת מקדש וא"כ ל"ש חיבת מיהו בצל"ח שם אות קל"ו כתב דגם סכין יש לומר דשייך חיבת הקדש אך י"ל בגוף הקושיא דמיירי דהסכין היא חדש ועוד לא נתקדש רק דעבודתו מחנכתו וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מכלי המקדש ואם כן אם יטמא הבשר שוב יפסל העבודה ול"ש עבודתו מחנכהו ושוב לא נתקדש הסכין ומכ"ש בבדק קרומית של קנה בודאי א"ש דזה בודאי לא נתקדש עדיין ודו"ק היטב כנלפע"ד לחבת פה קדש הצל"ח אבל גוף סברת הצל"ח אין בו שום טעם דהרי משקה ל"ש חיבת הקדש למשוי לי' אוכלא מכ"ש סכין דמה ענינו לאוכל וע"כ דינו בודאי ליתא אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בשו"ת זקני השערי אפרים סי' צ"ג שהאריך בטומאה וטומאה ובאמת שלענין הדין הסכים גם הוא דיש איסור אף בטומאה וטומאה אבל תמהני שלא הזכיר כלל דברי הראב"ד הנ"ל מכהנים בזה"ז וגם דברי התוס' בשבועות הנ"ל וכל הפוסקים שהבאתי למעלה.