שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ל׳ (ד׳)

והנה בענין חזקות אמרתי להציג מה ששאל אותי השו"ב המופלג מו' בעריש ני' מק"ק טשעריץ שחותנו המנוח השו"ב דק"ק טשעריטץ הי' לו שני חתנים ושניהם אומנתם מלאכת השו"ב והנה הזקן הי' לו חזקת שו"ב הנהוג לעת שנתמנה אחר תחתיו מגיע לו וליורשיו איזה סך בעד זה והנה הוא צוה שחתניו אחריו אחד מהם איזה שיבחרו הקהל יעמוד לשרת לזבוח הזבח ולחתנו האחר יתן השו"ב הנבחר דהיינו גיסו שנתמנה לעבודה יתן לו א' רייניש כסף בכל שבוע והנה כעת מת הזקן והניח חתניו אחריו ומתה בתו אשת חתנו ר' בעריש הנ"ל וכעת טוענים הבני העיר וגם גיסו אחרי שהעיקר בא בחזקת הזקן וכיון שמתה בתו נתרחק וא"צ ליתן לו א' רייניש כסף כיון שגם בנים לא הי' לה א"כ נתרחק וע"ז בא לשאול מה משפטו והנה בראשית ההשקפה רציתי להביא ראיה ממ"ש זקיני הגאון מוה' שאול בהגאון מוה' העשיל הנדפס בשו"ת רמ"א בסופו שכתב ראי' דחתנו יש לו דין בנו לכל המינוים שהבן זוכה גם חתנו זוכה והביא ראיה ממה שאמר שמואל א' כ"ב מי בכל עבדך כדוד נאמן וחתן המלך ודרשו חז"ל שא"ל שאול למה שאלתו לו באו"ת ועשיתו מלך והשיב היום החילותי לשאול לו וכו' וא"כ מה השיב לו שהוא חתן המלך וע"כ דחתנו הו"ל כבנו ע"ש והנה מיכל אשתו נתנה לפלטי בן ליש וכבר האריכו חז"ל בסנהדרין דקידושי טעות הוה ועי' רד"ק שמואל א' כ"ה מ"ש בזה ועכ"פ לכל הדעות לא היתה אשתו שכבר נאסרה עליו וכבר כתב הרשב"א הובא בט"ז אהע"ז סי' י"ז בסופו שעפ"י נביא נשאה דוד אח"כ וא"כ עכ"פ לא נקראת אשתו והו"ל כמתה וגם ולד לא היה לה עד יום מותה וא"כ שוב לא נקרא חתן המלך אבל ז"א דמלבד דהיה לה קודם חמשה בנים ומאותו מעשה שאמרה לדוד מה נכבד לא היה לה ולד אף גם דע"כ אחיטוב לא ידע מזה דאל"כ מה התנצלות שהוא חתן המלך וסר למשמעתו אם גרשו שאול ונתן אשתו לאחר וא"כ שוב אין ראיה וגם גוף דברי הגאון תמוהים דאף דחתנו הו"ל כבן אבל מ"מ בחיי הזקן אין לו לשאול ומה גם שהיה לו לשאול בן יהונתן שמו וא"כ פשיטא דאין זה התנצלות וע"כ אין ראיה מזה ולענין דינא באמת לענין עדות כל שמתה בתו אפילו יש לו בנים מקרי רחוק ונחלקו בזה ת"ק ור"י סנהדרין דף כ"ז וקי"ל דלא כר"י ובאמת בצוואות שייך אומדנא דמוכח ופשיטא דלא כוון רק לחתנו כשלא מת' בתו הן אמת לפמ"ש הב"ש סי' כ"ג דכל שחייב עצמו לחתנו והוא קיים ל"ש אומדנא כיון שעכ"פ הוא קיים אף דאומדנא דמוכח היא שלא רצה אלא על מנת שתהנה בתו וגם שם שייך לומר דשייך ותם לריק כוחכם שיתן לחתנו מעות ובתו מתה אבל כאן למה לא ירצה שחתנו שהיה לו מכבר ג"כ יקח איזה שכירות אף שמתה בתו פשיטא דאין רצונו שלא יהנה חתנו כלל דמה פשע חתנו במיתת בתו ומשמיא הוא דקנסוה שמתה ומה לו בזה וא"ל דלא רצה שבתו האחרת לא תהנה כ"כ וניחא לי' בהרווחת בתו שתהנה יותר דזה אומדנא רחוקה ומה גם דחתנו ר"ב הוא צורבא מרבנן ופשיטא דדעתו היה גם עליו שלא יתבזה כ"כ ועי' שו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' כ"ג לענין חתנו ומה גם דבעת שכתב הצוואה היתה עדיין קיימת ונמצא שרצה לזכותו ואף שמתה אח"כ מכל מקום קשה לאבד זכותו כל כך.