והנה ביו"ד סי' כ"א ס"א נחלקו אי בעי רוב הנראה לעינים רובא דמנכר או כחוט השערה סגי ובט"ז שם האריך בזה ולפע"ד דתלוי בזה דאם נימא דא"א לצמצם א"כ בעי רוב הניכר לכל לצאת ידי ספק אבל לשטת הר"ש דיש שני צדדים א"כ אף דבעי רוב התורה אמרה שחוט רובא ולא מועיל ספק אבל כל שיש כחוט השערה אף שאין ניכר לעינים יפה מ"מ סגי בזה דעכ"פ קיים מ"ש התורה שחוט רובא וז"ב לפע"ד ובזה יש ליישב קושית המהרש"א דלכך לא פריך למ"ד דלא תשייר רובא דבאמת התוס' ידעו מזה דיש שני צדדים להתיר ולכך מותר אבל למ"ד דשחוט רובא בזה מקשו דעכ"פ רוב הניכר בעי וכל שיש ספק עכ"פ רובא דמנכר לא הוה והתורה אמרה לא תשייר רובא ובעי רוב המינכר דבשלמא למ"ד לא תשייר רובא א"כ שפיר מותר דעכ"פ לא שייר לרובא אבל למ"ד שחוט רובא למה לי לומר שחוט רובא אף בסתם שלא היו אומר כלל הי' מספק אסור עד שיהיו רוב הניכר וספק מחצה עכ"פ אינו ניכר ודו"ק היטב.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רצ״ד (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.