ומה שהקשה החריף הנ"ל בהא דאמרו שחוט רובא או לא תשייר רובא דמה מקשו התוס' הא אסור מספק דז"א לפי מה דאמרו בבכורות י"ז דלכך בכלים היו מודדין באמות בהמ"ק משום דכל מה דמצינן למעבד ניחא לי' דכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל וא"כ כל דהתורה צותה לשחוט כל מה דעושין ניחא ליה לק"מ דשם א"א להוסיף או לגרוע ולצאת מידי ספק א"כ ע"כ דסמכינן על מדה אבל כאן אם נוסיף על המידה ונשחוט רובא בודאי יהי' יוצא וא"כ ע"כ צריכין לשחוט רובא שלא יהי' ספק בדבר וז"פ ובמה דאמרו בבכורות שם הכל בכתב וכו' רש"י לא גריס לה ולפע"ד הכוונה ע"ד מ"ש הר"ן דהשי"ת מסר התורה לפי שכל אנושי ע"ש וה"ה כאן כל דא"א לצמצם א"כ לא ניתנה תורה למה"ש וז"ש הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל והיינו כפי הכל האנושי כן יהיה מצות התורה וז"ב ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רצ״ד (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.