שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רפ״ט (ג׳)

והנה עתה ארשום בקצרה מה שראיתי בפ"מ שם דמ"ש דז"פ דאם הישראל נתן לנכרי בהמותיו והנכרי קבל אחריות דפשיטא לי' דאסור אף שזה מקבל אחריות באמת שכתבתי בגליון שם שהדבר מבואר כן בש"ע יו"ד סי' ש"ך ס"ז בהג"ה וכי הרגיש בזה בל"ת שם והדין דין אמת דקבלת אחריות לבד ל"מ רק בשבת מועיל מטעם שבודאי מפקירו וכמ"ש למעלה גם מ"ש דאם ישראל וכהן קנו בהמה דמותר הכהן כ"ז שהוא בביתו להאכיל' תרומ' דקנין כספו היא תמהני ע"ז שבאמת מבואר ברמב"ם פ"ז מתרומות הו"ז להיפך אם העבד של שני שותפים כהנים ואחד מהם אינו מאכיל דהעבד אסור לאכול תרומה הן אמת שהתוס' בגיטין דף מ"ב והפ"י שם משמע דס"ל דאף בכהן וזר שיש להם שותפות דמאכיל להעבד הכהן יעו"ש והדברים עתיקים אבל באמת דברי התוס' תמוהים ועיין בשו"ת נט"ש וכבר ביארתי הדברים באורך בתשובה ובי"ש הל' עבדים ואכ"מ גם מ"ש להתיר אם מאכיל העכו"ם חמץ בפסח להבהמה של ישראל משום דהנכרי מדעתי' דנפשי' קעביד ואם לא היה לו חמץ היה מוכרח לתת לה מצה לא אכפת לן תמהני דא"כ כהן ששכר פרה מישראל למה אסור להאכילה כ"ת הא אין מזונותה על ישראל וא"ל דאסור משום הפסד תרומה אבל ר"י במרדכי פ' אלמנה לכה"ג שהבאתי למעלה מבאר דהיא משום דתאסר לישראל דנתפטמה באיסור וכמ"ש וע"כ דבריו תמוהים בזה ועתה אבאר בקצרה כל דברי הל"ת הנ"ל מ"ש דהדבר מבואר ביבמות דכל שחייב באחריות כדידיה דמיא לענין תרומה וה"ה לשביתת בהמתו הנה אף שכ"כ בשם הריא"ז כבר ביארתי דאין ראיה מתרומה לשביתת בהמתו והנה במ"ש למעלה דקבלת אחריות אינו רק דבר הגורם לממון וכ"ז שהיא בעין ל"ח ממון וכמ"ש הצ"צ והביא ראי' מהא דאמרו בפסחים ש"ה דכתיב לא ימצא וע"ש ברש"י הן לסתר מחמתו מ"ש המ"ב בתשובה סי' ל"ה דמצד אחריות לא מקרי של הנכרי דאחריות לאו כלום הוא והביא ראי' מהך דפסחים ולפמ"ש באמת אחריות חשוב דבר הגורם לממון רק דכ"ז שהוא בעין ל"ח ממון ולכך איצטריך לא ימצא גם מ"ש המ"ב שם לדחות דברי מהרי"ו ודעתו דאם מקבל צ"ב מנכרי הוה של הישראל לגמרי כ"כ דהדבר מבואר בב"מ דף ע' דלענין האמהות לא נחלקו כלל דודאי פטור מבכורה וא"כ הכי מבואר הדבר ומהתימה על הצ"ץ שלא הרגיש כלל מהך דמקבל צ"ב דשם מבואר דקבלת אחריות לאו שלו מקרי ובגוף דברי הצ"ץ הנ"ל לפע"ד יש לדחות ראייתו דע"כ לא אמרו דדבר הגורם לממון והיינו קבלת אחריות לא מקרי דידי' כ"ז שהוא בעין רק בדבר שאינו שלו רק שקבל האחריות ע"ז אבל בנדון הצ"ץ דהסחורה היתה שלו ומכרה לאחר ועדיין נשאר בידו האחריות פשיטא דלא נפיק לגמרי מרשותו כיון שעוד נשאר האחריות עלי וכ"כ בהדיא בשו"ת מ"ב הנ"ל ע"ש ובזה י"ל מה שמתירים בשביתת בהמתו באם הנכרי מקבל האחריות והב"י מדמה הך דהריצב"א לשיטת המתירים וכ"כ ליישב דבריו וכעת אני אומר דעדיין לא הועיל דהא שם בהך דריצב"א שהישראל והנכרי הי' שותפין שפיר מועיל קבלת האחריות של הנכרי שהרי גם מעיקרא הי' שלו משא"כ המתירין שמתירין לתת לעכו"ם פרתו והנכרי יקבל אחריות וזה ודאי לא מקרי שלו ודו"ק ועכ"פ מ"ש בל"ת להשיג על הפ"מ משו"ת מ"ב לפמ"ש הרבה דברים יש לי לרצות בזה בקצת דברים יצדקו דברי המ"ב ובקצת לא יצדקו ואכ"מ והמשכיל יבין ביתר דברי המהריט"ץ שהביא בל"ת שם ומ"ש עליו המשכיל יבין מתוך מ"ש אם לקרב או לרחק וד' יראני נפלאות מתורתי כי ת"ל הדברים שכתבתי מיוסדים על אדני האמת ודו"ק.