שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רפ״ד (ד׳)

אמנם עדיין קשה בהא דאמרו דפליגי אי לקיטתן היא עשייתן או לא והרי בכה"ג שכבר לקטו אף דבסוכה לא נימא קציצתן זו הוא עשייתן היינו שם דהוה פסולו בגופו ואין שם סכך עליו ושפיר שייך לומר דאף שקצצו פסול דמ"מ נעשה בפסול מתחלה אבל בהדס דבאמת ההדס בעצמו כשר רק שיש בו ענבים וזה לאו מינא דהדס הוא א"כ כל שלקטן נשאר הדס כשר ולמה יפסל ול"ש בזה תולמה"ע והוה כעושה סוכה תחת התקרה דכל שהסיר המונע כשר כמ"ש הר"י הלבן בהג"א פ"ק דסוכה והוא קושיא נפלאה וצ"ל דל"ד דשם יש בידו להסיר התקרה אבל כאן מיירי דכבר הגיע יו"ט ואסור ללקטו רק דעבר ולקט אבל כבר נדחה הדבר ונשאר פסולו בגופו ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א במה דאמרו דיליף לולב מסוכה והקשו והתוס' דא"כ למה פליגי בעבר ולקטן לפלוג בלקטן בעיו"ט והקשה המהרש"א דגם בס"ד דפליגי אי לקיטתו זהו עשייתו ג"כ קשה ולפמ"ש א"ש דלהס"ד ע"כ בעבר ולקטן פליגי דבלקטו בעיו"ט ודאי כשר כל שעבר ולקטו וז"ב ודו"ק. מה שהארכת בהא דאמר דהוה יאוש וש"ר דכל דהאוונכרי לא ידעי שהוא גזול אינו מתכוין לקנות דהרי כבר קנו הלולב עם הקרקע והוה כעודר בנכסי הגר וסבר שהוא שלו דלא קנה והאריך בזה לא ידעתי כוונתו חדא דאכתי יקשה למה היה צריך ר"ה להזהיר שיגזזו אינהו ולא עשה תקנה שיתכוונו לקנות ואז קנה וגם בעת הגזיזה מתכוין לקנות הלולבין ומ"ש דכבר קנה עם הקרקע לא ידעתי כוונתו דהא לא קנו האוונכרי הקרקע רק הלולבין לבד ומ"ש קרקע אינה נגזלת היינו דהלולבין המחוברים לקרקע הוה כקרקע וכ"כ רש"י בהדיא וז"פ. מה שהקשה על דברת התוס' בשבועות דף י"ג ד"ה דעבד שכתבו בשם י"מ שיוה"כ אינו מכפר עד שתחשך והביאו ראיה ממה דתניא חומר בשעיר מביוה"כ וכו' וע"ז הקשה דבכריתות דף ח"י מבואר שכל היום מכפר הנה באמת שקושיא גדולה היא אך יגעתי ומצאתי בירושלמי סוף יומא מובא הך מתניתא דמייתי התוס' ומוקי לה אליבא דר"ז דס"ל דיוה"כ מכפר תיכף משנכנס דמה דאמר דיוה"כ אינו מכפר אלא לכשתחשך דהוא באם היו יכולים להקריב שעיר דיוה"כ אינו מכפר כשיש שעיר רק משתחשך וא"כ בכריתות מיירי כשאין שעיר דאז מכפר כל היום וז"פ ודו"ק היטב.