והנה הט"ז חידש דלכך חיישינן שמא שכרו לע"א משום דדבורא מקרי ואמר כיון דסמך שהיא דייקא ומנסבא ע"ש והנה הנ"מ לפע"ד דאם נימא דהוא משום מלתא דעל"ג שוב נוכל לסמוך על העד דהוה דיבור דאית ביה מעשה ולפ"ז נ"מ אם אח"כ נתגלה דשקר הוא שוב הוה רק טעות בעלמא דהא העד הטעה כיון דסמך רק על דדייקא ומנסבא אבל אם משום מלתא דעל"ג שוב הוה עדות גמור ובזה מיושב היטב הסוגיא דיבמות דף צ"ב דזה אמר דאין זו הוראה אלא טעות היינו משום דדייקא ומנסבא וע"ז אמר ר"נ תדע דהוראה הוא דבכה"ג ע"א לא מהימן והכא מהימן והיינו דהוא בעצמו נאמן משום מלתא דעל"ג וא"כ הוה הוראה ועל זה אמר רבא תדע דטעות הוא וכו' והיינו דאם משום מלתא דעל"ג א"כ אמאי סמכינן אעד אחרון והא חזינן דהראשון לא חש למלתא דעל"ג ואפ"ה משקר א"כ י"ל דגם האחרון לא חש וע"כ דבאמת הוא משום דייקא ומנסבא וא"כ י"ל דהראשון לא חש באמת וסמך על דייקא ומנסבא וגם האחרון סמך על זה דדייקא ומנסבא ולכך מותר לסמוך על זה דהרי על פי ראשון לא נשאת עדיין ועל אחרון סמכה וכשתרצה להנשא שפיר תנשא.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רע״ח (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.