שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רע״ח (ד׳)

והגה במ"ש למעלה דאם ראו אחד שנטבע והכירו אותו שהוא פלוני ואח"כ נמצא אחד שאמרינן שזהו שראינו שנטבע הוא הוא כיון דלזה אזל ליה חזקתו הראשונה וכמ"ש הנה מצאתי לכאורה סתירה גלוי' ממה דמבואר סעיף ל"ב דאם אחד נטבע והשליכו אחריו מצודה והעלו רגל אחד מארכובה ולמטה דאמרינן שזה שנטבע עלה וגלי השפילהו וזה אחר הוא דאף דחזינן שנטבע אפ"ה חיישינן לאחר והנה בתשובה הנ"ל כתבתי ליישב דשאני התם דראינו שנטבע כלו וכעת לא נמצא בשלימות רק רגל או אבר אחד וכדומה שעכ"פ אינו כמו שהיה ולכך חיישינן לאחר אבל בלא"ה לא חיישינן לאחר ולפי שהיו במועד ומלאכתי נעשית ע"י אחרים כי השבתי בחוה"מ סוכות שנתרי"א ע"כ לא עיינתי היטב וכתבתי שאחרי מועד אתן עיני ולבי ע"ז והיום אסור חג עיינתי בזה וראיתי שמקור הדבר הוא מהרשב"א שכתב בחידושיו ליבמות קכ"א במשנה מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו וכתב הרשב"א דוקא שקשרו ברגלו ושלשלוהו אבל אם השליכוהו והשליכו מצודה בים ולא עלה בידם אלא רגלו ואף כל גופו בלא הראש אין משיאין את אשתו דחוששין שמא הוא הלך לו ויצא במקום אחר ורגל זה מאדם אחר וראיה מהאי דאתלי נורא בגנניה ואשתכח גברא חרוכא פסתא דידא דשדיא ואפ"ה חיישינן שמא אדם אחר שבא להצילו משום כסופא ערק ואף רבא דפליג הוא משום דאתתא אמרה חזו גבראי חזו גבראי ועוד מעשה דשני ת"ח דאסיקנא התם וחזיא הא לא"ה אמרינן דהני אזיל לעלמא אלא שראיתי להרמב"ם שכתב שאם השליכו מצודה והעלו ממנו אבר שא"א לחיות בהנטל ממנו משיאין אשתו ושמא בשלא נתעלם מן העין עד שעלה רגלו בידם קאמר ע"ש ולפמ"ש צדקו דברי הרמב"ם דכאן אתרע שהרי ראינו שנטבע ושאני הך דאתלי נורא דלא אתרע כלל חזקת חיותו של זה שאנו דנין עליו וכן הך דת"ח שהיו בספינה כיון שהיו בספינה כמה וכמה אנשים א"כ גם אותן אנשים אתרע חזקת חיותן ומה"ת לתלות בת"ח יותר מאנשים אחרים אבל בלא"ה בודאי לא מחזיקין שאחר מת ותולין הקלקלה במקולקל במי שראינו שאתרע חזקת חיותו וז"ב בדעת הרמב"ם אמנם ליישב דברי הרשב"א וה"ה וכל האחרונים שהסכימו לדינו של הרשב"א נלפע"ד כיון דחזינן ריעותא שאינו כמו שהי' שפיר חיישינן לאחר וכמ"ש ואם שלשלוהו ברגלו דבעינן שיהי' מארכובה ולמעלה הוא בשביל דחיישינן שמא לא מת ואזל לעלמא אבל לא דחיישינן שנתחלף באחר כנלפע"ד והנה בהא דמבואר בש"ע סעיף ח"י בא ע"א ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח א"י מי הוא הואיל ואנו יודעין פלוני הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת וא"כ שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת וכ"ה לשון הרמב"ם פי"ג מגירושין הכ"ד ולכאורה הך שהשליח א"י מי הוא הוא אך למותר וא"ל דרבותא הוא דאף שזה א"י מי הוא מ"מ מאחר שאנו מכירין מי הוא מותרת דז"א דמה זה רבותא כלל וכל שהוא מעיד שכן הוא א"כ ממילא אנן ידעינן שהאשה היא אשת המת הלז ולכאורה נראה דכוונה עמוקה יש כאן דבאמת מה"ת לחוש שמא יש עוד אחר והאחר מת דהא האחר היו לו בודאי ג"כ חזקת חי ודי לנו לומר שזה שאנו דנין עליו שנאבד ואין אתנו יודע איך הוא נחזיקנו שמת שכבר אתרע קצת חזקת חיותו משא"כ האחר שלא אתרע כלל חזקת חיותו וצ"ל כיון דזה שאנו דנין עליו הכרנו אותו והכרנו חזקת חיותו זה עדיף שזה יש לו חזקת חי בבירור ולכך חוששין שזה עודנו בחיים חיותו והמת הוא אחר שלא נודע לנו חזקת חיותו ולפ"ז נלפע"ד דבר חדש דבכה"ג שהשליח לא נודע לו כלל מהות האיש שאנו דנין עליו א"כ לגבי דאותו שליח אין נ"מ כלל בין זה לאחר שלא נודע לו חזקת חיות של זה ושל האחר וכיון דאנו באין מכח אותו העד א"כ מה"ת לחוש לאחר כלל דא"ל דחזקת חי של זה עדיף ותולין באחר דז"א דכל דהאמינו חז"ל לעד ולגבי אותו עד שניהם אינן ניכרים א"כ מה"ת לחוש לאחר וע"ז קמ"ל דכיון דזה השליח א"י רק מפי אנשים שאמרו לו והם צוו לו שיגיד לאותן אנשים א"כ אנו דנין על איש ידוע להם א"כ בעינן שלא הוחזקו שנים דאל"כ הוה חיישינן וכמ"ש רש"י והראב"ד בהשגות ובזה נלפע"ד דלכך בלא הוחזקו שנים ששמם כך לא בעי שיזכירו עירו וכבר נחלקו בזה הרא"ש והמהרי"ק ועיין בכ"מ ולח"מ ובב"י שהאריכו בזה ולפמ"ש א"ש דממנ"פ א"ש דאם נימא דכל שלא נודע שם עירו חיישינן לאחר א"כ שוב בלא"ה אין לחוש דהא השליח לא ידע כלל על מה אנו דנין וע"כ צ"ל דכיון שאותן אנשים שאמרו לו ידעו על מה הם דנים אף שלא ראו אותו אבל ידעו שיצחק הי' בחיים וכעובדא דיצחק ר"ג א"כ שוב למה צריך לדעת מקומו אלא ע"כ אין לחוש לאחר ודוקא כשהוחזקו שנים א"כ גם האחר היו לו חזקת חי ג"כ וז"ב כשמש ודו"ק.