שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ט (ה׳)

והנה עתה נעתיק עצמינו לענין חזנות הנה לפע"ד בזה פסול גמור להתפלל אף בכל ימות השנה ואף דבכל הגב"ע שראיתי בדבריו על מעשיו הרעים לא מצאתי רק קלא דל"פ שחשוד על העריות ואף שהעיד אחד שראהו שוכב אם אחותו במטה אחת בקירוב בשר הא אינו רק ע"א ואינו נאמן לפסול אותו מחזקתו ובב"י חו"מ סי' ל"ד מבואר דחשוד על העריות כל שלא העידו שבא על הערוה אינו פסול לעדות הנה לפע"ד היה נראה דבר חדש דאף לשיטת הרי"ף דחשוד על העריות היינו שבא על הערוה ואפ"ה אמרינן יצרו תקפו הנה באמת מה שמכשיר ר"נ ע"י שיצרו תקפו זה דבר תמוה דא"כ בכל העבירות נימא יצרו תקפו ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ז מ"ש בזה הוא והגאון בעל ח"צ אך מדברי התוס' בסנהדרין דף ט' ד"ה לרצונו למדתי דיצרו תקפו הוא כיון שעריות הוא מהדברים שנפשו של אדם מחמדתן ביותר נחשב כמו אנוס ע"ש ולפ"ז נלפע"ד דלפי מה דאמרו ביומא דף ס"ט דבעי רחמי על יצרא דע"ז ועריות ועל ע"ז נענו ועל עריות לא בטלוהו לכלא רק דאהני דלא לגרי בקרובתי' א"כ על אחותו בוודאי לא שייך יצרא דעריות והוה כמו רביעה דלא חשוב כאונס כמ"ש התוס' שם ובאמת דברי התוס' צ"ע שכתבו דרש"י מפרש דחשוד על העריות היינו שהוא גס בעריות ולא שבא עליהן ובאמת הרא"ש פז"ב הבין מדברי רש"י דפירש כר"ת ע"ש באות י"ג אמנם לפע"ד דברי התוס' מוכרחין בכוונת רש"י דהרי רש"י פירש דלכך כשר לר"נ משום דס"ל דבעי רשע דחמס ואם כן ע"כ דמיירי שאינו חשוד שבא עליה דאל"כ הרי רבא ס"ל דלרצונו רשע והוה רשע דחמס אף ברביעה שאינו נהנה כ"כ מכ"ש בבא על הערוה וא"ל משום דיצרו תקפו והוה כאונס דהא רש"י לא גריס כמ"ש הרי"ף דר"נ השיב יצרו תקפו וע"כ דדוקא כשבא על הערוה או רבע חשוב כמו רשע דחמס ע"י שנהנה אבל בחשוד על העריות שנתיחד עמהן לא הוה רשע דחמס והנה בתשובה אחת לענין חשוד על העריות פסול בין לאפוקי בין לעיולי הבאתי דברי המהר"ם מינץ שהקשה בהא דכתב רש"י דארבעין בכתפיו וכשר דמלקין על לא טובה השמועה ועל זה הקשה דהא בבני עלי הוא דכתיב ושם היה עריות דא"א שחשדוהו בא"א כדדרשו מאשר ישכבון את הנשים וא"כ שוב אין מלקין על יחוד א"א כדי שלא להוציא לעז על בני' ע"ש ואני תמהתי שם דזה תקנת חז"ל כדי שלא להוציא לעז אבל אז בבני עלי טרם שנתקנה התקנה הזאת היו מלקין על לא טובה השמועה והארכתי בזה אבל באמת מלבד זאת הא כל שהוא רשע בר חיוב מלקות אף שאינו לוקה מ"מ מקרי רשע וכ"כ בהדיא בשו"ת מהר"א בן חיים סימן מ"ב בח"ב הנקרא מים עמוקים וכבר השיגו עליו והוא רצה להתנצל ע"ש במהר"ם מינץ שהאריך ולא עלתה בידו אך כעת נתיישבתי דיש ליישב לפמ"ש התוס' בחולין דף ב' דכל שלא התרו בו ל"ש ארבעים בכתפיו וכשר אבל כבר כתבתי דאז היה מלקין גם ביחוד א"א ולפ"ז בנ"ד אם היתה אחותו א"א ל"ש ארבעים בכתפיו אבל באמת ז"א דבאחותו כיון שהיא מחייבי מיתה בודאי פסול אף שאינו בני מלקות וגדולה מזו כ' הסמ"ע בסי' ל"ז ובכנה"ג בהגהו' ב"י שם אות י"א האריך דבבא על הכותית כיון דקנאין פוגעים בו הו"ל מחויב מיתה ופסול אף דאינו בן מלקות וצ"ע במ"ש הכל בו דבבא על הנכרית שיש עדים שהוא באופן שמחויב מלקות והרי בבא על הנכרית קנאים פוגעים בו והוא מחויב מיתה ופשיטא דפסול לחזנות מיהו בלא"ה דברי הכל בו צ"ע דבפסול חזנות לכ"ע פסול אף שכשר לעדו' כמ"ש בשו"ת מהראב"ח שם והוב' בקצר' במ"א סי' נ"ג ס"ק ז' דאף בקל' דל"פ לבד אף יחיד יכול להעבירו כל שלא נתברר שעשה תשוב' וע"ש בס"ק ח' שהבי' המג"א דאם יצא טריפות מתחת ידו מסלקין אותו מחזנות ובנדון דידן כולהו אתנהו ביה ופסול הוא לחזנות שיצא טריפה מת"י וגם נחשד על אחותו ובא על עריות וע"כ כל מה שעשה מעכ"ת כדין עשה וד' עמו ולא העביר עליו הדרך אלא הוא בעצמו מנע הטוב ממנו בעצמו והלך חשכים ואין נוגה לו ואם ירצו לתת איזה מחי' לב"ב מה טוב אבל לא יקרב לעבודת ד' עד כי יעשה תשובה כהוגן וילך למקום שאין מכירין ויעשה תשובה ההוגנת שיתברר לב"ד והקהל שתשובתו כהוגן אז ביד הב"ד והקהל לקרבו והנה מה שמלגלגל על סתם יינם זה ג"כ פסול כמבואר סי' קי"ט ס"ז כיון שאינו מאמין בדברי חז"ל וע"ש בש"ך ס"ק ט"ז אבל י"ל כיון שבעוה"ר שתיית סתם יינם ניקל בעיני ההמון עם בזמנים האלו ובפרט במדינת אשכנז והגר א"כ אפשר שחשוד בדבר דלא משמע לאנשי שהוא עבירה דלא מקרי חשוד כמ"ש הרמ"א ס"ז בהג"ה שם ועש"ך שם.