שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ו (ו׳)

והנה לכאורה י"ל לפמ"ש הרדב"ז הובא במ"א סימן תמ"ח דמתנה ע"מ להחזיר כ"ז שלא נתקיים התנאי הו"ל כפקדון א"כ פשיטא דא"צ להקנות מחדש דהו"ל כפקדון ובאמת המ"א חולק ע"ז ודעתו דהוה קנין אך לפ"ז י"ל דעכ"פ בקה"ג לשעה ל"מ דעכ"פ א"צ להקנותו א"כ עדן לא הוה רק כפקדון ועיין מלמ"ל פ"ג מזכי' שנראה דס"ל כהרדב"ז דהו"ל כפקדון אבל באמת נראה עיקר כהמ"א וע"כ קצרתי. והנה נשאלתי מתלמידי בהא דיליף הש"ס מכל האזרח בישראל להכשיר שאולה ושותפות ומהיכן מוכח דלמא כל האזרח בישראל ישבו בסוכות היינו שראויים לישב ע"י שיתן כ"א במעמ"ל לחבירו וחבירו לחבירו ומתנה ע"מ להחזיר ודאי מועיל ולפע"ד נראה דמכאן ראי' למ"ש הרא"ש דמתנה עמ"ל צריך חבירו לחזור ולהקנות לו דאל"כ מקרי שאול ולפ"ז שוב אין מקרי כל האזרח בישראל ישבו בסוכות שכלם ראויים לישב בסוכה אחת והרי בשעת שיושב בסוכה הסוכה שלו לבדו דבשלמא כשמיירי בשאולה או ע"י שותפות א"כ בעת שמשתמש גם אז יש לחבירו חלק בו משא"כ כשהוא במתנה עמ"ל א"כ אז אינו של חבירו רק שלו לבדו ומכאן ראיה ברורה לשיטת הרא"ש דאם נימא דא"צ לחזור ולהקנותו א"כ משכחת לה במתנה עמ"ל. והנה בגוף דברי הת"ח שחידש דמלכם ומלו ממעט דבעי שיהיה ס"ת שלו תמוה דנעלם ממנו מ"ש הרמב"ן במלחמות בפ"ק דסוכה דלכם אתי שיהי' לשם חובתכם ומכתבו נפקא ליה דבעי שיהיה כותב לעצמו ע"ש וגם מ"ש דלא סגי בעת כתיבה כמו אם נאבדה הס"ת הוא תימה דשאני נאבדה ס"ת כיון דעיקר הכתיבה היא כדי שיהיה להם ס"ת ללמוד וללמד כדכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם וכמ"ש החינוך שזה היא מצוה להכין ספר תורה שברבות ההכנות יוכלו ללמד תורה והמצות וא"כ כל שנאבדה א"כ לא נתקיים כוונת התורה אבל כשמקדיש הס"ת הרי נתקיים כוונת התורה שיש כאן ס"ת ללמוד ממנו וע"כ דבריו צ"ע וע"כ נראה דיוצא מצות כתיבת ס"ת בשותפות ועיין רש"י בחומש ריש ויקרא תקריבו מלמד ששנים מקריבים עולה בשותפות קרבנכם מלמד שהיא באה נדבת ציבור ועיין רמב"ן שם שהעלה דרוב ישראל מקרי נדבת ציבור ומיעוטין נידונים כיחידים ומקרי שותפים ולפ"ז כאן שכתוב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות צבור הם יותר משותפין ובודאי א"י וצ"ע. והנה במ"ש למעלה בישוב דברי הרשב"ם דלכך מביא ואינו קורא דלענין ההבאה לא נפקע החיוב בשביל שאינו כלו שלו מיושב היטב דברי רש"י בגיטין שכתב דלא משכחת דמייתי ביכורים ופירש"י דיהיה מביא וקורא והקשו דלמה פירש דהקושיא מקריאה ולא פירש דהקושיא מהבאה ולפמ"ש א"ש דבאמת יכול להביא דאף דאינו רק ק"פ בלבד יכול להביא רק מהקריאה קשה ודו"ק.