שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ו (ד׳)

והנה הריב"ש תירץ לקושית הר"ן והתוס' דגבי ציצית מרבינן לשותפות מבגדיהם אף דשאול פסול וכתב דשאני ציצית דכיון דיש לו שותפות והתורה הטילה חיוב על האדם שיטיל ציצית בבגדו א"כ חלקו נתחייב בציצית ובמה יפקע חיוב מעליו בשביל חלקו של חברו אבל בסוכה אדרבא התורה הטילה עליו חיוב שאסור לו לאכול בלי סוכה וזה רוצה להפקיע עצמו מהמצוה של סוכה ורוצה בסוכת שותפין אמרינן דהתורה לא פטרה אותו רק בסוכתו של עצמו לבד ואיך יפטר כשאינו רק חציו שלו ואנן בעינן סוכה שלימה ואין כאן רק חציה שלו ובאמת שדפח"ח ובזה נלפע"ד לישב דברי התוס' במ"ש דלר"א מתשבו כעין תדורו מרבה שותפין שיכולין לישב בסוכה אחת והדבר תמוה דהא לרבנן שותף דמי לשאולה ופסול ולמה יכשר לר"א ועיין מהרש"ל ומהרש"א ולפמ"ש א"ש דבאמת הא דשותפות פסול אף דחציה שלו ובציצית כשר הוא משום דשאני ציצית שבא להפקיע עצמו מן המצוה בזה וכיון שקצתה שלו למה יפטר מציצית משא"כ בסוכה דאסור לאכול בלי סוכה והוא פוטר עצמו בשל שותפות אמרינן דהתורה אמרה שישב בסוכה שכלה שלו ולפ"ז זהו לענין שותפות של כל ישראל אבל בב"ב בלבד שהתורה אמרה תשבו כעין תדורו ובדירה דרו ביחד א"כ התורה לא חייבה בסוכה יותר מבית דירה וכל שהתורה לא חייבה יותר מדירה א"כ שוב כשר בזה שותפות דבאמת שותפות עדיף משאולה כמו בציצית רק דכל הסברא דלמא יפטר בחצי שא"ש והתורה אמרה סוכה שלימה אבל באנשי ביתו דהתורה לא חייבה יותר מדירה שוב שותפות עדיף משאולה ומיושב כל קושית המהרש"ל והמהרש"א ודו"ק.