שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ו (ג׳)

והנה התוס' הקשו דהרי חזינן בציצית דשאול פסול מכסותך ואעפ"כ מרבינן שותפין מבגדיהם וכן הקשה הר"ן ולפע"ד נראה דבר חדש דבאמת שותפין מהראוי לומר דכל אחד בעת שמשתמש הוה שלו לשימושו רק דתלוי בפלוגתא דברירה והר"ן חידש בריש השותפין דבכה"ג ל"ש ברירה אבל כל הקדמונים חלקו בזה והתוס' ס"ל דבאמת לא קיי"ל כראב"י מטעמי' רק משום דויתור מותר בהנאה ולפ"ז כיון דכל עיקר מה דשותפין אסורין ולא מקרי לכם משום דאף דבשעה שמשתמש נעשה שלו לא נתברר מתחלה לפ"ז נ"ל דזה בכל שותפין דעלמא שהחפץ שלהם וכן בשותפין שנדרו הנאה דעד שלא משתמש בזה הוה הענין מעורב וכמו כן בכל המצות דבעינן לכם הרי האתרוג והתרומה וכדומה מעורב בשותפות אבל ציצית דהוא חובת גברא ולא חובת מנא והיינו דהבגד כ"ז שלא לבש אינו חייב בציצית וגם אינו חייב ללבוש רק אם לובש אז נתחייב וא"כ כיון דחיוב הציצית מתחיל בעת שלובש אז כתב רחמנא בגדיהם ואז בשעה שלובש נתברר שכלו שלו ול"ד לאתרוג דהאדם נתחייב באתרוג מזמן שהתחיל להאיר היום וכדומה וכמו כן התרומה וכל המצות נתחייב האדם מעת שנגמר התבואה ואז לא נתברר אבל כאן בעת שהתחיל החיוב של הציצית אז נתברר שהוא שלו וא"כ שפיר שייך בי' ברירה ובזה נלפע"ד לכאורה דבסוכה דמלבד לילה הראשונה אינו מחוייב בסוכה רק אם אוכל אסור לאכלו בלי סוכה שוב דומה למצות ציצית ושייך לומר דהוברר הדבר בעת שלובש ובעת שאוכל והש"ס דייק מלילה הראשונה דהתורה חייבה אותו לאכול ולישב בסוכה ובזה יש לפרש דברי התוס' שכתב דלר"א מרבינן מתשבו כעין תדורו והיינו שכיון דבאמת החיוב היא בעת אכילה רק דבלילה הראשונה הוה החיוב אף בלי אכילה א"כ כל שלא נתברר החיוב רק בשביל דבעינן תשבו כעין תדורו והרי המצטער פטור דלא הוה תשבו כעין תדורו וא"כ אם נימא דאין רשאין לישב שנים יחד א"כ לא הוה תשבו כעין תדורו א"כ אף שאינו רשאי לאכול בלי סוכה וכל שראוי לישן בו לבדו חייב לאכול מ"מ שוב נתברר בשעה שמשתמש כל אחד שהוא שלו דהוה תשבו כעין תדורו ודו"ק היטב.