שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ה (ח׳)

והנה בחבורי כת"י הנ"ל שהחילותי בשנת תר"ג בדף קע"ט הארכתי שם על דברת הלחם רב ולפי ששם באו הדברים מעורבים אמרתי לבאר שם הקשיתי למה פשיעה בבעלים פטור הא פושע חשוב כמזיק ומזיק בבעלים חייב וא"ל דכל שפשע שוב לא חייב משום מזיק דדוקא בשומר חשוב פושע כמזיק משא"כ בשאר אדם כמ"ש הלח"ר דז"א דאטו לא נתחייב לשמור בבעלים מתשלומין הוא דפטרה תורה ולא מגוף החיוב של השמירה וא"כ למה יפטור וע"ש מ"ש בזה וכעת נראה עפמ"ש בתשובה בחבורי שם דף ער"א לבאר דלמה מזיק בבעלים חייב ולישב סתירת הראב"ד ע"פ מ"ש הפרח מטה אהרן בשם הלח"ר דלכך שותפין שפשע אחד מהם חייב אף דשותפין חשיב כשמירה בבעלים משום דכל שפשע נסתלק מהשותפות ושוב ל"ח בעלים עמו דנסתלק מהשותפות ולפ"ז לכך מזיק בבעלים חייב דהרי יצא מגדר השמירה ושוב מה בכך שבעליו עמו הא כל דהזיק בידים לא חשיב שומר כלל וחייב שהזיק לחברו ולפ"ז נ"ל ברור דפושע ניהו דחשוב כמזיק הא באמת לא הזיק ממש רק דלגבי שומר חשיב הפשיעה כמזיק אבל באדם אחר שלא קבל השמירה ל"ח הפשיעה כהיזק כמ"ש הלח"ר הנ"ל א"כ שוב פשיעה בבעלים פטור דשם ממנ"פ מתורת מזיק א"א לחיובי שהרי לא הזיק ממש ואף דפשע וחשוב כמזיק וזה דוקא באם הוא שומר אבל כל דאתה מחשבו למזיק שוב אינו מזיק כלל והרי התורה הקלה בגוף השמירה כל דהיא בבעלים לא ניתק מרשות הבעלים ולכך פטרה התורה משמירה דשומר אינו מתחייב רק כשיצא מרשות בעלים לרשותו וכאן לא יצא וא"כ בגוף השמירה לא נתחייב וא"כ לכך פטור פשיעה בבעלים שפשיעה אינו כמזיק ממש רק לגבי שומר חשוב כפושע וא"כ כל שאינו מזיק באדם אחר רק לגבי שומר א"כ שוב פטור אברא דלפ"ז בשותפים דחשוב ג"כ כשמירה בבעלים למה יתחייב כשפשע דנסתלק מתורת שמירה הא לגבי אחר לא חשיב פושע כמזיק אמנם נראה דהדבר נכון דכל מה דחשיב שמירה בבעלים בשותפים אף שלא קבלו שמירה כלל רק דשותפות מחייבם לשמור וכל שפשעו שינה מהשותפות הרי סילק עצמו מהשותפות ושוב ל"ח שומר כלל ולמה יפטר מיהו עדן קשה למה יתחייב הא היזק ממש לא הוה בפשע רק לגבי שומר מקרי פושע מזיק וא"כ ממנ"פ אם אתה מחייבו בשביל היזק זה אינו דלגבי אדם אחר לא מקרי פושע מזיק ואם מתורת שומר אתה מחייבו בפשיעה שוב הוא פטור דהוה פשיעה בבעלים וצ"ע בלח"ר עצמו שסותר עצמו ממקום למקום ועכ"פ בפשיעה בבעלים שפיר פטור ממנ"פ ולפ"ז י"ל טעמו של רבינו דלכך בשטעו"ק חייב בפשיעה דשם באמת הוה שומר לענין גוף השמירה רק שהתורה פטרה מתשלומין בשביל שאין גופו ממון אבל כיון דהוה שומר ולגבי שומר פשיעה חשוב כמזיק ושוב חייב משא"כ פשיעה בבעלים דמצד השמירה התורה לא חייבתו בשמירה דהרי לא יצאת מרשות בעליו ואין שם שומר עליו וא"כ ממנ"פ פטור. והנה במה שהקשיתי למעלה על הרמב"ם דמחייב בני העיר בפשיעה אף דכבר הפרישו ונתנו שקליהם לשליח למה יתחייבו באחריות והארכתי בזה וכעת נ"ל דהנה כ"כ לעיל עוד תירוץ אחר דש"ה שאינו חייב לנדור ולנדוב רק שרצה לנדור ולנדוב בזה שפיר כל דאמר הרי זו פטור אבל כאן הוא מחויב לתת השקלים וא"כ לא נפטר במה שנתן שקליו אברא דעדיין קשה כיון דהוא כבר נתן והרי תורמין על האבוד והיינו שנאבד מיד השליח א"כ שוב אינו מחויב רק לתת ולמה יתחייב באחריות אמנם נראה דזה תלוי בחילוף הגירסאות דבש"ס יש גרסות בזה דלפנינו כתוב תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות והנה רש"י פירש דעל האבידה היינו מי ששלח שלוחי ונאבד בדרך ועל הגבוי ועודנו בדרך ועל העתיד לגבות דהיינו שלא שלח שקלו כלל ובתוס' כתבו דהוה זו ואצ"ל זו וע"כ פירש על האבוד שכבר בא ליד הגזבר ועל הגבוי היינו מה שכבר נגבה ונאבד בדרך ועל העתיד לגבות אחר זמן ועכ"פ לכל הפירושים שברש"י ותוס' כל שכבר נתן לשליח תורמין עליו וא"כ שוב אינו מחויב לתת כלל כל דכבר נתן ליד השליח וא"כ שוב א"ח באחריות אבל להרמב"ם דגריס בפ"ב ה"ט משקלים תורמין על הגבוי שיש בלשכה ועל הגבוי שעדיין לא הגיע ללשכה ועל העתיד לגבות וכתב הכ"מ דרבינו גרס על הגבוי ועל העתיד לגבות ולפ"ז על האבוד לא תרמו ועיין בהגמי"י שהסמ"ג גרס על האבוד ולפ"ז להרמב"ם מחויב באחריות עד שיגיע להגזבר וא"כ שפיר קרי לי' פשיעה ולפ"ז לפי הגרסא שבש"ס ב"מ שם שפיר אזלא הסוגיא דלא הוה פשיעה כלל אבל לפי גרסת הרמב"ם שפיר כתב רבינו דאף משנתרמה התרומה מקרי פשיעה אברא דלשטת הרמב"ם תמוה מ"פ הש"ס לר"י בשנתרמה התרומה קדשים שא"ח באחריותן הוא לוקמא בש"ח וחייב באחריותן גם משנתרמה התרומה (ואחריות כולל אף פשיעה כמבואר בש"ע חו"מ סי' ע"ב ס"ז ובקצה"ח שם ס"ק י"ד) וא"ל דקשה א"כ למה נשבעין לגזברים די"ל דנשבעין כי היכא דלא לחשדינהו ואף די"ל כמ"ש בק"ע דא"כ גם בשלא נתרמה נמי דז"א דעכ"פ ל"ק כ"כ דבשנתרמה נוכל למחשד יותר שרצו לגנוב לעצמם אף שהגזבר אינו מפסיד מ"מ צריך לשבע עליו ולפמ"ש א"ש דהרי תורמין על האבוד וא"כ שוב אינו חייב באחריות וכמ"ש ובזה מיושב מה דמביא מתורמין על האבוד ולא פריך מגופא דמתניתין מדנשבעין לגזברים ולפמ"ש א"ש דדוקא מהך דתורמין על האבוד הוא דקשה כמ"ש ודו"ק. והנה דברי הירושלמי תמוהים דאמרו שם בפ"ב דשקלים ה"א מתניתין בש"ח אבל בש"ש לא בדא א"ר אבא אפילו תימא בש"ש נגנבו בלסטין מזוין ופרשו הק"ע ומהר"א דבש"ש חייב בגניבה ואבידה והיא תימה גדולה דלכל האוקומתות בש"ס דילן אינו מבואר רק דנשבעין משום שלא יזלזלו בהקדשות אבל שישלמו בש"ש בגניבה ואבידה לא מצינו כלל דהא הקדשות פטורין מתשלומין דנושא שכר אינו משלם והיא תימא גדולה ולפע"ד נראה דלפמ"ש המהר"א ששון דבש"ש ל"ש כדי שלא יזלזלו א"כ שפיר אמר דמתניתין בש"ח אבל בש"ש לא בדא והיינו דבש"ש לא שייך שבועה כלל וע"ז אמר דגם בש"ש נמי והיינו לפמ"ש המרדכי דמה דמשני בשקנו מידו קאי גם למעלה דבשקנו מידו חייב לשבע ולשלם ולפ"ז י"ל דהכי משני דזה קבל לשלם בש"ש והיינו בגניבה ואבידה אבל כיון דנגנב בלסטים מזויין זה הוה אונס וע"ז לא קבל עליו שוב פטור מלשלם וצריך לשבע שכן הי' וז"ב וע"ז אמר ר"י אתיא כמ"ד תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות והיינו כגרסת הרמב"ם שפיר מצי מיירי בש"ש אבל למ"ד אין תורמין על הגבוי א"כ למה משנתרמה התרומה לא נשבע לגזברים וז"ב. והנה בירושלמי מבואר כגירסת הרמב"ם דתורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות אבל לא אמרו על האבוד אברא דלפ"ז צ"ב למה בש"ש כשנתרמה התרומה נשבעים לגזברים והרי נאבד וצ"ל דבש"ש דנאבד באונס הוה על העתיד לגבות דבאמת היה עתיד לגבות רק שקרה אונס ואונס רחמנא פטרי' אבל בגניבה ואבידה או בפשיעה דזה לא מקרי עתיד לגבות כל שנגנב או נאבד והמעיין בצחות לשון רבינו בפ"ב משקלים ימצא שכוון לזה שכתב בש"ש כל שנתרמה התרומה הרי התורם תורם על העתיד לגבות ובני העיר מסרו לש"ש דהאונס אינו מצוי והיינו דבכה"ג הוה כנמסר ליד הגזבר שהרי אונס אינו מצוי כלל משא"כ בש"ח.