שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ה (ד׳)

והנה בגוף הקושיא שהקשה למעלה דאף לאחר שנתרמה התרומה לא ישתנה הדברים וכתבתי בזה לעיל וכבר נדפס בחבורי על יו"ד סי' רנ"ז כעת בשנת תרי"ז א' בשלח ז' שבט אמרתי דיש לחלק דש"ה דמתחילה לא היה עומד שיהיה הקדש שפיר אמרינן דבחילוף הדברים לא ישתנה הדבר אבל כאן מתחלה היה עומד להיות קדשים שא"ח באחריות דהרי תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות וא"כ מתחלה עמד להיות נתרם וא"כ שוב מתחלה לא התחיל להיות שומר רק עד שנתרם התרומה ול"ש לומר דלא נפקע וז"ב כשמש. ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דמגופא מוכח דא"ח באחריות דהרי קתני נשבעים לגזברים ולא לבני העיר ולפמ"ש א"ש דמזה ל"ק די"ל דבאמת חייב באחריות גם אח"כ ואדרבא לכך נשבע לגזברים ולא לבני העיר משום דלבני העיר כבר התחיל החיוב משא"כ לגזברים דלא התחיל השמירה ולכך הקשה מהא דתנן תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות וא"כ מתחלה לא התחיל השמירה ע"ז ודו"ק היטב ועיין בת"ח שהקשה ג"כ קושית התוס' ולא ראה דברי התוס' ובזה ניחא מה דהביא כל המשנה תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות ולא היה צריך להביא רק ממה דתורמין על האבוד ולפמ"ש א"ש דמעל האבוד לא קשה די"ל דכבר נתחייב ול"ש לומר דעומד מתחלה להיות אבוד אבל מעל הגבוי שפיר מקשה דמתחלה עומד להיות כך ובזה מיושב היטב מה דאמרו בירושלמי פ"ב משקלים ה"א דפריך לר"א כקושית התוס' דא"כ איך שייך נשבעים לגזברים וגזברים מה עבידתי' ובשלום ירושלים הבין שזה קושית התוס' ממש אבל באמת ז"א דקושית התוס' באמת ל"ק די"ל דבאמת לכך נשבעים לגזברים דלגזברים לא התחיל השמירה משא"כ בירושלמי מקשה דעכ"פ גזברים מאי עבידתייהו וע"ז משני דנשבע לבני העיר במעמד הגזברים ובזה י"ל קושית מהרא"פ דסוף סוף למה נשבעין לבעה"ב כיון דנתרמה התרומה שוב א"ח באחריותן וא"כ הוה קדשים שאין אחריותן עליו ולפמ"ש א"ש דבאמת ס"ל להירושלמי דכיון דמתחלה היה של הדיוט שחייב באחריותן שוב לא פקע וא"ל דהא מתחלה עומד לכך שיפקע אח"כ השמירה דהא תורמין על הגבוי וכמ"ש למעלה דז"א דהירושלמי לשיטתי' דאמר לעיל מיני' דיש מ"ד דאין תורמין על הגבוי וא"כ עכ"פ בזה שבתחלה נתחייב בשמירה בודאי לא פקע השמירה מספק והא דתנן נשבעים לגזברים היינו לבני העיר במעמד הגזברים כדמוקי כאן וא"כ לק"מ ודו"ק היטב. והנה בירושלמי אמרו שם הפריש שקלו ואבד ר' יוחנן אמר חייב באחריותו ר"ל אמר הקדש ברשות הגבוה כל היכא דאיתא ברשותי' והנה כעין פלוגתא זו מצינו בש"ס דילן בחולין קל"ט ע"ש הן אמת דהדבר תמוה דבשלמא ר"ל אר"ל ל"ק וכדמשני שם בחולין הא מקמי' דשמעי' מר"י רבי' הא לאחר דשמע מר"י רבי' אלא לר"י קשיא דהרי מחלק שם בין עלי להרי זו וא"כ כאן שהפריש שקלו אמאי מתחייב באחריותו והא הוה קדושת בדק הבית אמנם אחר העיון הדבר נכון דש"ה דאינו מחויב לנדור רק שנדר מעצמו לכך כל שאמר הרי זו לא נתחייב באחריות אבל שקלים דמחויב ליתן א"כ מה בכך דהפריש מ"מ הרי הוא חייב בנדרו מצד מצות התורה. עוד נ"ל עפ"י מה דאמרו בערכין דף ו' באמר הרי סלע זו לצדקה עד שלא בא לידי גבאי רשאי לשנותה ונחלקו שם בתוס' ר"ב ור"ח ע"ש ועכ"פ לכולי פירושא עכ"פ כל דיכול ללותה ל"ש בי גזא דרחמנא ודוקא במקדיש תרנגלתו לבדה"ב דאם אמר זו א"י לשנותה דנתפס על זה הקדושה דבדה"ב לכך פטור מאחריות אבל בסלע זו כיון דאין נ"מ בין סלע זה לסלע אחר שוב יכול לשנותה ול"ש בי גזא דרחמנא איתא ולכך גם במפריש שקלו דיכול לשנותה לכך חייב באחריות אברא דלפ"ז שוב נראה במסרו ליד שליח דכבר נסתפק התומים סי' קכ"ה אי יכול לשנות ועיין בחבורי יד שאול סי' רנ"ו ס"ק ג' וסי' רנ"ח דאין יכול לשנות ולפ"ז יקשה במ"ש הרמב"ם דאם מסרו לש"ח חייבין בני העיר שפשעו וקשה הא משבא ליד השליח שוב לא היו יכולין בני העיר לשנות ושוב הו"ל כאלו הוא בבי גזא דמלכא וא"כ שוב אינו חייב באחריות ומכ"ש דלא מקרי פשיעה במה שמסר לש"ח והיא קושיא נפלאה וצ"ל דכיון דאם נתרמה התרומה הרי תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות ובירושלמי נחלקו שם אלו הם השקלים הראשונים ולפ"ז אם נימא דאותן ששלח ביד השליח הם האחרונים א"כ כבר בטל השליחות דהא הוא שלח ע"מ שיקרבו מהם אותן שהובא לשקלי שנה זו וא"כ בטל השליחות ושוב יכול לשנות המעות ולפ"ז הדבר נכון דבש"ס דילן אזלינן כאותו מ"ד דאותן שקלים שנתן ביד השליח יפלו לשקלי שנה זו ושוב א"י לחזור בו ואינו חייב באחריות אבל הרמב"ם שהביא שני הדיעות ולא הכריע שוב י"ל דחייב בפשיעה דהא בטל השליחות ודו"ק היטב.