שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ה (ג׳)

והנה הגיעני יום א' וישב תשובה מהנ"ל על מ"ש ליישב קושיתו עפ"מ שישבתי קושית הקצה"ח דנשתנה בעצם ודאי דמועיל ורק בהך דש"ג לא נשתנה בעצם ובחילוף הדברים לא ישתנה הענין ובזה מיושב קושיתו דשם נשתנה בעצם דמעיקרא היה גם כח הדיוט מעורב בו ועכשיו רק הקדש וע"ז השיב מהא דאמרו בב"ק דף ע"ו מעיקרא דראובן והשתא דראובן אלמא דזה לא חשיב שינוי לק"מ דגזלן לא קנהו ולא הוציאו מרשות הנגזל דלא קנה רק שנתחייב באחריות וא"כ כל שהקדישו קאי ברשות ראובן כמו שהיה משא"כ כאן דנשתנה מהדיוט לחולין וגם מה ענין שינוי לענין גניבה דצריך שינוי גמור וכאן לענין שמירה כל שנשתנה לאו רעהו קרינא ביה וז"ב. גם מ"ש ליישב דבריו במה שדחיתי דבריו דהקרא אצטריך דמה"ת ל"צ משיכה וכתב הוא דכוונתו היה דכיון דרבנן תקנו משיכה א"כ הפקיעו החיוב של תורה ולא נעשו שומרים מה"ת דחיוב דשומרים מן הסברא הוא כמ"ש התוס' בכתובות דף נ' דברים רחוקים הם ומנ"ל להקשות בזה. ומ"ש לי בסוגיא דריש המדיר בהא דאמר ואלא הא דאמר ר"ה אמר רב וכו' והקשה המהר"ם שיף למה לא הקשה על רב מהמשנה ואיך יתרץ המשנה וע"ז כתב עפמ"ש השעה"מ פי"ג מנדרים לדחות דברי הקול יעקב שנסתפק באם הקדיש בע"מ ובהמה תמימה כאחת אי שייך בזה לומר נדר שבטל מקצתו כיון דעל הבע"מ לא מצי לחול או דלמא דע"ז לא התחיל לחול נדרו כלל וע"ז הקשה השעה"מ מהא דכתב הריטב"א ליישב קושית התוס' בכתובות נ"ט דאמרו הכא אין בידה לגרש וע"ז הקשה הא בידה לומר א"נ וא"ע וע"ז כתב הריטב"א כיון דעל המותר העודף על המזונות אינו חל ומתוך שלא חל על המותר לא חל גם על מה שמגיע לה מזונות וע"ז הקשה השעה"מ דגם שם לא חל על המותר מעולם ע"ש וע"ז כתב הוא עפמ"ש התוס' בגיטין דף מ' לחלק בין קדושת הגוף דלא נפקע בכדי אבל קדושת דמים דנפקע בכדי לכך יכול לחול ההקדש ומ"מ הב"ח מצי לגבות מכאן ולהבא ולפ"ז להס"ד לא ידענו דקונמות הוה קדושת הגוף רק קדושת דמים א"כ יכול לחול הקדושה ומ"מ יכול להפקיע אח"כ וא"כ שוב שייך נדר שבטל מקצתו אבל לפי מה דמסיק דקונמות קדושת הגוף שוב לא הוה נדר שבטל מקצתו ובזה מיושב קושית השעה"מ דמה פריך ריש המדיר על רב דנימא דנעשה כאומר הא שייך לומר מגו דבטל על המותר העודף על המזונות בטל גם על זה וכמ"ש הריטב"א ע"ש ולפמ"ש א"ש דהרי לפי המסקנא דקונמות הוה קדושת הגוף ל"ש נדר שבטל מקצתו דעל המותר לא חל כלל ולפ"ז באמת אינו מוכרח אי קונמות כקדושת הגוף רק דהש"ס הכריח זה רק לדידן דדשלב"ל לא קני אבל לרב דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אינו מוכרח לתרץ דקונמות כקדושת הגוף א"כ ל"ק על רב בעצמו די"ל כתירוצו של הריטב"א רק לדידן מקשה זה תורף דבריך הנה יפה כתבת ולפע"ד נראה ג"כ עד"ז דהנה בגוף דברי השעה"מ שהקשה על הקול יעקב מדברי הריטב"א נלפע"ד דלק"מ דבאמת י"ל דכל שאמר על שתי בהמות שפיר חל על התמימה אף דהקדיש ביחד דהרי על הבעלת מום אין מקום חלות כלל אבל באומרת קונם מעשה ידי דבאמת הוה דבר שלב"ל רק דידים אתנהו בעולם וכיון שכן הרי גם שאר המלאכות שמשועבדת לבעלה באות על ידיה וא"כ שוב בטל נדרה דא"ל דע"ז לא התחיל כלל הנדר דז"א דכל הענין דמצי לחול על מע"י הוא משום דידים איתנהו בעולם וא"כ הידים א"א לחלק והרי כל הדברים באים מחמת הידים וא"כ לחלק הענין ובכה"ג ודאי בטל גם על מע"י דבלא"ה הוה דבר שלב"ל וז"ב כשמש. ולפ"ז לפי מה דמסיק דקונמות הוה קדושת הגוף וכתב הב"י סי' רל"ד דחל גם על דבר שלב"ל א"כ לא צריך לבא מכח דידים אתנהו בעולם ושפיר חל על מע"י ול"ש נדר שבטל מקצתו כמ"ש הקול יעקב אברא דלפ"ז יקשה על רב עצמו דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל וא"כ לדידיה בודאי א"צ להדיר הידים רק המעשה של הידים ושוב שייך לומר נעשה דהא על שאר הדברים משועבדת ולא חל הנדר כלל אך נראה דבאמת י"ל דרב ס"ל כצד הספק השני של הקול יעקב דכל דלא חל על הבעלת מום לא חל גם על התמימה אך באמת מהמשנה דעל התשמיש לא חל הנדר ועל המזונות חל ולשיטת רש"י להנות כולל שתיהן ואפ"ה לא אמרינן דבטל והוכיח מזה הקול יעקב דבכה"ג ל"ש דבטל מקצתו וכמ"ש השעה"מ שם וא"כ שפיר מקשה דא"כ קשה על ר"ה א"ר ורב באמת מצי למסבר דחל על תשמיש ג"כ ותלתה תשמיש במזונות ועיין תוס' ד"ה ה"נ ומקושית הש"ס מוכח דלא חל כלל על תשמיש ושפיר קשה ודו"ק היטב ויש ע"ז לפקפק קצת אבל גוף הענין מוכח ודו"ק ובאמת לרב דלא ס"ל ימתין ל"ק קושית התוס' על רש"י ודו"ק היטב בתוס' שם מיהו בלא"ה לרב אין התחלה לקושית הש"ס כיון דמשועבד לה דהא י"ל דמיירי בתלה בתשמיש וא"כ ל"ק על רב עצמו דלרב א"צ לומר דנעשה כאומר לה ודו"ק ומצאתי בהפלאה שהרגיש בזה.