והנה הרב החריף מוה' איצק שמעלקיש נ"י וכעת הגאון אבד"ק ברעזאן הקשה למה אלו ואלו שקלים הא לרב בקדושת בה"ב כיון שמרדו נפקע קדושתו וכמ"ש הרשב"א והר"ן הטעם דהוה הפקר וקדושת דמים נפקע השיעבוד וא"כ גם כאן למה אלו ואלו שקלים והשבתי דז"א דכאן בשקל כיון דאינו מסוים דוקא שקל זה וא"כ ל"ש לומר דנפקע הקדושה דכ"ז שלא נמסר ליד גזבר יוכל לחזור ול"ד למקדיש תרנגלתו דחל על אותה התרנגולת הקדושה משא"כ בזה דאינו מסוים דוקא ע"ז ודו"ק ועיין חו"מ סי' רי"ד לענין מראהו מת דאם לא אמר בית זה אינו מראהו נפל ודו"ק. והנה לכאורה ק"ל לפמ"ש התוס' בב"מ דף צ"ג ע"ב בד"ה אי הכי להוכיח דתחלתו בכעין גניבה ואבידה וסופו באונס פטור דאל"כ שומר שמסר לשומר אמאי פטור לרב הא הו"ל תחלתו בכעין גניבה ואבידה וסופו באונס דהרי ש"ח אינו חייב רק בשמירה פחותה וא"כ הו"ל כנעל בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצוי' דאינו שמירה לגבי ש"ש ואפ"ה פטור כל שסופו באונס כיון דלא הוה פשיעה גמורה במה שמסרו לש"ח ודחו התוס' דאין ראי' דאין לנו לומר שש"ח לא ישמור מגניבה ואבידה רק מפשיעה דכל שמסר לבן דעת ודאי ישמור אף מגניבה ואבידה וא"כ קשה על הרמב"ם דכל דבני העיר מסרן לש"ח לא מקרי פשיעה כלל והיא קושיא נפלאה וצ"ל דהרמב"ם לא ס"ל כן רק כמ"ש בשטה מקובצת בשם הרמב"ן דכל דהוה תחלתו בכעין גניבה ואבידה וסופו באונס פטור ובלא"ה הרי הרמב"ן כתב שם דאף דבש"ש שמסר לש"ח קי"ל דחייב ה"ט משום דמצי לומר לו האיך לא מהימן לי בפשיעה ע"ש וא"כ ה"ה כאן מצי הגזברים לטעון אנן לא מהמנינן לזה ופשעת בשביל שמסרת לש"ח מיהו י"ל דאף לשיטת התוס' היינו לחייב הש"ש בשביל שמסר לש"ח א"י להוציא מספק דאינו ברור שהש"ח לא ישמור גם מגניבה ואבידה אבל כאן הרי הבני העיר מחוייבים בשקלים וספק אם נפטרו פשיטא דא"י לפטור מספק אמנם עדיין קשה דכל שנתרמה התרומה והרי קי"ל דתורמין על האבוד וא"כ אין הספק בפרעון דזה הוה כאלו נמסר ליד הגזבר רק דיש ספק אם נתחייבו בני העיר והו"ל א"י אם נתחייבתי וגם לפמ"ש המהרשד"ם דכל שנמצא מטבע מזויפת הו"ל הפרעון ודאי וגם כאן כל שנתרמה התרומה הוה לי' כאלו הספק בחיוב אך זה דוקא אם תורמין על האבוד אבל לשטת הרמב"ם דאין תורמין על האבוד רק על הגבוי ועל העתיד לגבות א"כ שוב הו"ל ספק בפרעון ודו"ק היטב כי הוא חריף.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ה (י׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
