והנה בהא דאמרינן לחזקי' פטור בשוגג כדי שיודיעו הקשו דמה שייך כדי שיודיעו הא לא יהיה נאמן דע"א אינו נאמן כשהוחזק היתר לאסור טהרותיו של חברו והנראה בזה דחזקי' מיירי כשזה עושה טהרותיו של חברו והעד אומר שבשעה שנעשו נטמאו בזה אף שהטהרות יש להם חזקת טהרה מ"מ כל דלדברי העד לא התחיל חזקת טהרה שלהן כיון דהוא אומר שטמאן או ערבן ודמען ונסכן בשעה שהתחיל להיות טהור שיטת המהר"ם בשו"ת מימוני להלכות אישות סי' ג' דאף באתחזיק איסור אם לדברי העד לא התחיל האיסור כלל נאמן וה"ה להיפך אם לדברי העד לא התחיל ההיתר אף שלפנינו אם לא היה אומר כלל הי' הטהרות בחזקת טהרה דמה"ת לא אתחזיק איסור אבל העד אומר שתיכף נטמאו ונתערב ונתנסך בזה מהימן ושייך כדי שיודיעו ובזה נראה לפי ע"ד דבר חדש בהא דאמרו בב"ק דף צ"ט ע"ב דשמואל ס"ל דטבח אומן שקלקל חייב והרמב"ן בדיני דגרמי הקשה דלמה יתחייב הא בשהייה ודרסה הו"ל היזק שא"נ וכתב דהשחיטה גופה היזק ניכר מקרי דכל שלא שחט כראוי הוה כמתיז ראשה בסייף והקשה דו"ז בים התלמוד שם דאכתי קשה דשייך כדי שיודיע והיינו דמ"מ אין איסור ניכר שייך בזה כדי שיודיעו ע"ש ובמפה"י וכוונתו דאף דר"י לא ס"ל כדי שיודיעו היינו בהיזק שא"נ דבלא"ה פטור בשוגג ובמזיד חייב כדי שלא יהא כל אחד אבל אם הוא היזק ניכר רק דמ"מ לא נודע האיסור שייך כדי שיודיעו ולפמ"ש י"ל דבאמת לא יהיה נאמן אף שיודיעו זולת כשיהיה עדים או שירצה להאמינו דהנה מלבד דנשחטה בחזקת היתר עומדת אף שלפי דברי העד אומר שלא יצא בחזקת היתר מ"מ כיון דהוא אומן ויש רוב דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אף דאין ברית כרותה לאומן שלא יקלקל לפעמים מ"מ חזקת אומן שאינו מקלקל אומנתו והו"ל חזקה דאתיא מכח רובא דעפ"י רוב אינו מקלקל אף שיוכל להיות שיתקלקל מ"מ חזקה דאתיא מכח רובא הוה וזה אף לפי דברי העד אתחזיק כבר בחזקת אומן ושוב אינו נאמן נגד החזקה שלו ול"ש כדי שיודיעו כנלפע"ד דבר חדש ודו"ק. והנה דו"ז בים התלמוד חידש בגוף קושית הרמב"ן דטבח הוה שומר של הבעלים ושומר חייב אף בהיזק שא"נ דהרי קבל עליו שמירה והנה דבר גדול דיבר בזה וכוון לדברי התב"ש סי' ח"י ס"ק כ"ד שחידש כן ע"ש וכבר הארכתי בזה בחיבור השלישי בשו"ת בדף ש"י ע"ש ותמצא ועיין בתוס' ב"ק דף מ"ה והארכתי בזה ואכ"מ ובזה יש ליישב דברי מהרש"ל מהשגת הש"ך סי' שס"ג כמ"ש שם ברמז דלפי המסקנא דבשומר חייב אף בהיזק שא"נ א"כ שומר שאני מגזלן ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ד (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
