שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ב (ז׳)

והנה בגוף קושית הראב"ן שהקשה דמה מוכיח מהפר והא בפר שייך לומר הואיל ונאמן להפסיד הפר כדאמרו מתוך שנאמן להפסיד שכרו ולפע"ד היה נראה דכל הטעם דכשמפסיד שכרו נאמן הוא משום דלגבי עצמו להפסיד שכרו הוא נאמן ממילא נאמן גם על גוף ס"ת ולפ"ז נראה לפע"ד ברור דזה דוקא היכא שע"י שנאמין לו לא יפסיד לאחרים אז נאמן לגבי עצמו וממילא נאמן לגבי איסור דהיינו פסולו של ספר אבל כל שבהפסד ממון שלו יפסיד גם לאחרים והרי לגבי אחרים לא נאמן ממילא לא נאמן לגבי עצמו ואף דאם אומר שהוא חייב והאחר חייב ג"כ ממון נאמן על עצמו ולא על אחר היינו משום שאינו קשור זה בזה ויכול להיות שזה חייב וזה פטור אבל כאן שאם נאמינהו על הפר ממילא יצטרך להביא פר אחר וממילא יהי' קדים דם שעיר לפר ושוב צריך לחזור ולשחוט אחר ואם כן מפסיד להציבור אמרינן מתוך שאינו נאמן לאחרים גם לעצמו אינו נאמן אמנם י"ל דהראיה מאם פגל בהיכל דאז שוב לא תלוי זה בזה וע"כ דמהימן והנה לכאורה קשה מה מוכיח מכה"ג ביוה"כ דהרי כל עיקר הטעם דאינו נאמן כל שאינו בידו הוא משום דאין ע"א נאמן לאסור במקום דאתחזיק היתירא דלהתיר י"ל דנאמן משום דאין אדם חוטא ולא לו אבל לאסור דלמא רוצה לצער חברו וכמ"ש הפ"י ולפ"ז צ"ב איך הדין אם העד שאומר לאסור רוצה לשלם ההיזק דאז שוב ל"ש לומר דרוצה להזיק ואין נאמן להפסיד לחברו דהא רוצה לשלם לו בעד היזיקו ואף אם נימא דכל דלא האמינה תורה שוב הבעלים יוכלו לומר מה לנו בתשלומך אנו רוצים בגוף החפץ אכתי קשה מכה"ג ביוה"כ דהקושיא הוא מהשעיר שהוא של ציבור כמ"ש הראב"ן ומה יעשה הכה"ג דהא שויא אנפשי' חד"א והציבור לא יאמינו לא וכמ"ש הפ"י ואכתי קשה מה בכך יביא פר ושעיר משלו וא"כ לא אכפת להציבור דא"ל דשייך לומר דרצונם לזכות בשלהם דהא באמת הם יזכו בשלהם והוא יקריב משלו שניהם ומה בכך וא"ל דחיישינן שמא לא ימסרם לציבור יפה יפה כדאמרו בב"מ דף קי"ח דז"א דמלבד דכאן אמר כן ר' יוחנן בשם ר' יוסי ור"י ס"ל דל"ח לשמא לא ימסרם לציבור יפה יפה וגם לפמ"ש התוס' ביומא דף ל"ה בכה"ג שגדול בתורה ויודע למסור יפה יפה וגם כל כבוד כהונה שלו ליכא למיחש שמא לא ימסר יפה יפה אלא דאף גם אם נימא כמ"ש המלמ"ל בפ"ד משקלים בשם י"א דהציבור יוכלו לומר שחפצים בשלהם ואינם רוצים בנדבת יחיד אף שימסור יפה יפה מ"מ כאן באמת הציבור א"צ לזכות בשלו כ"א בשלם דהם א"צ להאמינו וא"כ לגבי הכהן עצמו מה אכפת לן אם יקריב אחרים והאדם לגבי עצמו נגד חזקה ונגד עדים כמ"ש הרשב"א בחידושיו לקידושין דף ס"ו והפ"י בכתובות דף כ"ב ובק"א שם החזיק בזה וא"כ קשה טובא דמה מוכיח מכה"ג ביוה"כ והיא קושיא נפלאה ולפע"ד נראה בזה דבר חדש דהרי ביומא דף נו"ן מבעי' ליה אי כהנים מקיבעא מתכפרי או מקופיא ופירש"י מקופיא היינו שאינו רק צף אגב כפרת כה"ג ומקיבעא היינו שנקנה להם חלק בו והו"ל חטאת השותפין ופריך הש"ס ותיפוק לי' דאי לאו דקני מיני' היאך אחיו הכהנים מתכפרים בו ומשני המקום הפקירו ושאני בי גזא דאהרן דרחמנא אפקרי' לכל אחיו הכהנים וכ"כ הרמב"ם פ"ה מעיוה"כ אעפ"י שכ"ג קונה משלו המקום הפקיר ממונו לכל אחיו הכהנים וכפי הנראה מדצריך לתורת הפקר ש"מ דלא בריר ליה ושמא מקופיא מכפרי ועיין פ"א מתמורה הלכה יו"ד וצ"ע קצת ועכ"פ נ"ל ברור דאם נימא דמקופיא מכפרי אינם מתכפרים רק אגב כ"ג ולפ"ז בכה"ג דשויא אנפשא חד"א א"כ גם הכהנים אחיו לא יתכפרו בו ולזה אינו נאמן לעכב כפרתם שהם לא יאמינו לו שהרי המקום הפקיר ממונו והו"ל חטאת הרבים ומה"ט אינו מתה דהו"ל חטאת הרבים וא"כ הם אינם מאמינים לו.