שוב מצאתי בספר בני אהובה פכ"ד מאשות שהאריך הרחיב הדיבור בזה וביאר בהדיא דברי התוס' רי"ד דכל שאינו נאמן לגבי אחרים ממילא גם לגבי עצמו אינו נאמן ע"ש ומ"ש ר' יצחק מדירא טעות הוא דתוס' רי"ד הוא רבינו ישעי' הראשון כנודע. ובמ"ש לענין אומן קונה בשבח כלי דכל שכבר החזיר הכלי הדרה כלי למרי' הנה לפע"ד עדיין יש מקום לומר דזה דוקא לענין אם יהי' קנין לאומן בשבח כלי לאחר שהחזיר ופרעו לו שכרו אבל לענין שיהי' נאמן במה שעשה בעת שהי' אומן נאמן בודאי דאז הוה כבעלים. ובזה נראה לפע"ד סברת רבא דכל שהי' בידו נאמן והיינו דכל דאשכחי' ואמר לו שוב מקרי עדיין אומן ונאמן על אותה שעה שהי' אומן דאז הי' כבעלים ודוקא כשאשכחי' ולא א"ל א"כ אז כבר נפקע שם אומן מיני' ולא נאמן אף על מה שהי' אומר מקודם משא"כ בשהי' בידו לא נפסק שם אומנתו כ"ז שלא אמר לי' בשעה שמצאו כנלפע"ד ובזה א"צ למ"ש הר"ן בחידושיו והריטב"א וכל הקדמונים דדוקא פועל מהימן לפי שחזקת פועל שעשה כהוגן רק כיון שהוא אומן קנה בשבח כלי והו"ל בעלים כנלפע"ד. והנה במ"ש למעלה שנתערב דם השעיר בדם הפר לכאורה ל"ק דכל שלא נפגל הפר יכול לחזור ולהזות אך ז"א דבנשפך דם הפר שאני דיכול להביא אחרת אבל כאן מה נ"מ הוא אמר שהשעיר נפגל ולגבי הפר אתה מאמין לו וא"כ אין לו דם השעיר ומה יעשה אח"כ סוף סוף צריך להביא שעיר אחר או שנתערבו הדמים או שנתחלפו כוסות כל שלא גמר מתנות שבפנים פסול דהו"ל הקדים דם שעיר לפר וכמבואר בתוס' יומא דף ג' א"כ שוב מהמתנות שלפנין אין להוכיח וכמ"ש ומיושב קושית רש"י ועיין ברמב"ם פ"ה מעבודת יוה"כ הלכה יו"ד ובלח"מ שם ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ב (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
