שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ב (ג׳)

ובזה מייושב היטב מה דק"ל טובא בהא דאמרו האי דא"ל לחבריה טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו א"ל ר' אמי שורת הדין אינו נאמן וא"ל ר' אסי רבי אתה אומר כן ור"י לא אמר כן מה אעשה שהתורה האמינתו שהרי כה"ג ביוה"כ יוכיח וכו' דכתיב וכל אדם לא יהיו באהל מועד וכי אמר פיגל מהימן וקשה טובא כיון דבין לאביי ובין לרבא בעינן שיהיו בידו לאסור בעת שהיו תחת ידו וכאן בכה"ג כל שאמרינן שאינו נאמן א"כ אין בידו בשום פעם ולמה יהי' נאמן ועיין מפה"י דף ק' בב"ק מ"ש בזה והנ"ל בזה דהנה הרשב"א הוכיח דע"כ כאביי אתיא דלרבא אין ראיה מהכה"ג דהרי הכה"ג אמר בעת שפגע בו ראשון ולפע"ד נראה דגם לרבא ניחא דהרי כל סברת רבא דכל שלא א"ל בעת הראשון א"י להוציאו מחזקה שהיינו מוחזקין בחזקת היתר אף שיוכל להיות שאינו מותר אנן מחזיקין בחזקת היתר אבל כל שמצאו תיכף בפעם ראשונה וא"ל כיון שהיו בידו לגרע החזקה שוב הו"ל כאלו לפנינו הסכין ואין מחזיקין אותו בחזקת היתר כיון שלא יצא בחזקת היתר ולפ"ז נראה לפע"ד דבר ברור דבכה"ג ביוה"כ הוה גם בפעם הראשון כאלו נאבד ויצא בחזקת היתר והטעם דהרי באמת הא דנאמן הכה"ג לא כתיב בקרא מפורש ודלמא באמת אינו נאמן ועיקר מה דפשיטא לי' לש"ס דנאמן כתב הפ"י דאל"כ מה יעשה אם באמת פיגל נאסר הכה"ג בכל עבודות וא"כ כל שלא יהי' נאמן לגבי עצמו נאסר דשויא חד"א ומה יעשה הכה"ג ביתר העבודות ע"ש ולפ"ז באמת לגבי נפשו בידו לאסור הקרבנות ויפגלם ויהיו כחד"א לגבי נפשו ולגבי אחרים אינו נאמן והם בחזקת היתר אף שלא נודע לנו בירור חזקתם דיכול להיות שפגלם באמת רק דכל דאינו נאמן לגבי אחרים וכל אדם לא יהי' באהל מועד אין בידו לפגלם לגבי אחרים שיצטרכו לקנות אחרים וא"כ שוב הו"ל כמו שיצא בחזקת היתר ולא נודע לנו ובכה"ג לרבא אינו נאמן וע"כ מוכח דלא כרבא דבכה"ג אינו נאמן כל שלא הי' בידו ושפיר אקשי' לי' מכה"ג דחזינן דהתורה האמינתו דאל"כ כיון שאין בידו לפגל לגבי אחרים מהראוי שלא להאמינו וע"כ דנאמן דהתורה האמינתו אף כשאינו בידו ובזה מיושב הא דאמרו דלמא דשמעני' דמפגל ואח"כ פריך ודלמא דחזיני' בפשפש והדבר תמוה לשיטת הפ"י מה מקשה אכתי קשה מה יעשה אם לא נחזה בפשפש או דלא נשמע נוכל לבא לידי תקלה ובמפה"י נתקשינו בזה ולפמ"ש א"ש דכל דבידו לאסור ע"י שמועה או ראיה דרך פשפש שוב אין ראי' דלא הוה בחזקת היתר דהא הוה בידו לאסור ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק ובזה מיושב היטב מה דכתבתי זה רבות בשנים בתשובה ל"ק מעזריטש רבתי במעהרין להרב מו"ה אייזיק ני' להקשות לפי מ"ש הרמב"ן בריש גיטין להקשות דאמאי לא ניליף מנדה דע"א נאמן אף באתחזיק איסורא וכתב דשאני התם דא"א להביא עדים לפסיקת זיבתה ולנדותה וטבילתה ולכך האמינה תורה ואין למדין לשאר עדיות דאין דנין אפשר משאי אפשר ולפ"ז יקשה היכא מוכיח מכה"ג הא אדרבא כיון דא"א להיות עדים לכך נאמן והארכתי בזה וכעת מצאתי לאחרוני זמנינו שעמדו בזה ולפמ"ש א"ש דשאני נדה דעכ"פ בידה לטבול ולגרוע החזקה ורק שקשה הדבר להכין עדים לכל דבר אבל בכה"ג דא"א כלל שתהיו בעדים וא"כ אין בידו כלל ושפיר לא נאמן וע"כ דהתורה האמינתו ודו"ק ובזה מיושב מה דלא הביא מכל הכהנים שמפגלים במחשבה ואין יודע ולפמ"ש א"ש דבזה בידם לפגל בדיבור רק שאינם רוצים ללקות מלקות אבל בידם הוא משא"כ בכה"ג דאין בידו כלל ודו"ק. ועד בשחק נאמן שאחר שכתבתי כ"ז ראיתי בטיב גיטין שכתב מקצת מהדברים אלו והביא בשם הש"ש שכתב שיש שתי מיני חזקות ע"ז ולא כתב באיזה פרק ושמעתא שכתב כן וכמדומה שנתכוין לש"ש שמעתא וא"ו פרק ז' ע"ש שהוא כתב חזקה אחרת שאתחזק לפנינו כמו הוחזקה נדה בשכינותי' וכמו סוקלין ושורפין על החזקות ולא הזכיר כלל דברי התב"ש הנ"ל ע"ש כי לא דרכיו דרכי ודו"ק.