שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ח (ו׳)

והנה מעלתו הקשה על הרשב"א דמסתפק בספק תוך שלשה אי אזלינן לחומרא וכתב דלשון המשנה אין מעידין אלא עד שלשה ולא קתני דאין מעידין אחר שלשה משמע דבספק ג"כ מחמרינן וע"ז תמה דא"כ איך אפשר דריב"ב לחומרא והא אי הי' קתני אחר שלשה לא הי' מדברים מתוך שלשה ולא ידעתי תמיהתו דמ"מ הי' מבואר הדיוק דדוקא לאחר שלשה אין מעידין אבל בתוך שלשה מעידין ועל זה חלק ריב"ב דאף בתוך שלשה אין מעידין ואדרבא גם בספק ג"י מיקל הת"ק וע"ז חלק ריב"ב אף בודאי תוך ג"י אין מעידין וז"פ. ומ"ש מעלתו להקשות על הפ"י שהקשה למה לא נימא במציאה ברי ושמא ברי עדיף וכתב דיש רוב להיפך וע"ז הקשה תרי תמיהי חדא דהא עד א' נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב. וגם היאך אמרו ניחא ליה ללוה בתמיה ע"ש ב"מ דף כ"ז ומה קושיא הא כל שאין הספק רק בין מלוה ללוה שוב הוה ברי ושמא הנה במח"כ ל"ק שתי הקושיות דהא הקושיא הראשונה דהו"ל מברר המיעוט ל"ק דדוקא באיסור נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב לא לגבי ממון ולגבי עצמו בודאי אינו נאמן דדלמא מרובא דעלמא הוא והקושיא השנית הוא תמוה דשם כיון דהמלוה והלוה מכחישים זה את זה בברי וברי אם כן מה בכך דלגבי המוצא הו"ל ברי ושמא רק לגבי מלוה ולוה שמכחישים זא"ז שוב הו"ל כשמא ושמא וז"ב ופשוט. שוב ראיתי בספר ערוך לנר שהעתיק תשובת ר"ת בספר הישר ומבואר מדבריו בהדיא דהבין כן דברי ר"ת כמ"ש בש"ש וגם מ"ש הרמב"ם דבמים שאין להם סוף לענין אשת איש החמירו אבל היורשים יורדים לנחלה וכעת ראיתי שהבה"ג דף ס' כתב נפל במים שאל"ס בשני עדים ודאי מימת מיית לגבי ממון נחתינן יורשים לנחלה לגבי אשה אחמירו בה רבנן עד שאמרו סימני פדחתו וחוטמו הנה מבואר דכל דברי הרמב"ם ודברי הבה"ג הם דברי קבלה.