והנה כאן יש עוד ספק אי מה שהכירו בטב"ע היו בתוך שלשה ימים והנה לכאורה יש סתירה בזה דבאמת כל הטעם דיש להקל ולתלותו בתוך שלשה ימים הי' הוא משום חזקת חיים של הבעל ועיין ט"ז יו"ד סי' שצ"ז וב"ש ס"ק פ"ד כתב משום דמוקמינן לזה שהכרנו בחזקת חי ואמרינן שמת אותו שלא הכרנו דע"ז ל"ש דהיא בחזקת חי וביאור הדברים דעל אותו שאין לפנינו ל"ש חזקת חי דאטו ליכא כמה מתים בעולם כמ"ש האחרונים לישב תמיהת הנו"ב ועיין בש"ש פכ"א מ"ש בזה והנה לפמ"ש במק"א יש סתירה לזה דכאן ל"ש חזקת חי דדוקא במת ממילא שייך חזקת חי דכ"ז שידענו שהי' חי מחזיקין אותו בחזקת שהוא חי אבל במי שהרגו וכל שהרגו בודאי לא יחי' ואיך שייך לומר דמוקמינן אותו בחזקת חי והא לא נסתר החזקה דודאי הי' ראוי לחיות רק שהרי הרגו ומה סברא לתלות שהרגו אחר כך והארכתי בזה הרבה.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ח (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.