שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ז (ט׳)

שוב ראיתי ברמ"א סעיף כ"ד שהעתיק אבל קטן או ארוך וחוור וסומק לא הוה סי' מובהק ומזה כפי הנראה יצא לו להתוס' יו"ט אבל ז"א דהרי מקורו מהרא"ש כלל נ"א סימן וא"ו ושם לא כתב רק דלא הוה סימן והיינו דהוה סימן גרוע ועיין ב"ש ס"ק ע' שביאר בהדיא כן ונראה לפע"ד הך מובהק שכתב הרמ"א הוא ט"ס שוב ראיתי בנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' סמ"ך שהגאון מוהר"י ז"ל הרגיש בזה על לשון הרמ"א וכתב דרכים רחוקים ולפע"ד העיקר כמ"ש גם ראיתי שם מ"ש ליישב קושית הנו"ב על שיטת הב"י והארכתי בזה למעלה גם חתנו הגאון הרגיש בזה והנו"ב רצה לדחוק ולהחזיק קושייתו ולפע"ד העיקר כמ"ש למעלה וכמ"ש גם חתנו הגאון הנ"ל ז"ל ודו"ק. וראיתי בנו"ב מהד"ת שם שכתב שחידש בנו"ב מהד"ק בכמה מקומות ומהם בסי' כ"ט דכל שנטבע במים שאל"ס שמה"ת מותרת בזה אם הכירו אותו אפילו רק בסי' אמצעיים מותרת כי מה"ת מותרת ואין כאן רק חשש דרבנן ושוב באיסור דרבנן סמכינן על סי' דרבנן ולפע"ד אינו נראה כן וכבר כתבתי לעיל דל"ד להר"ש דשם הטומאה דאורייתא כבר הלכה לה לגמרי אבל כאן כל דמדרבנן חשו במים שאל"ס שמא עודנה חי א"כ שוב מדרבנן חיישינן שמא חי ויש כאן מדרבנן חשש איסור א"א דאורייתא א"כ שוב לא מועיל סי' אמצעי דדוקא באיסור דרבנן לגמרי מועיל הס"מ דרבנן משא"כ באיסור תורה רק שהחשש מדרבנן כל דרבנן חשו שוב הוה איסור תורה וז"ב לדעתי