שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ז (ה׳)

שוב ראיתי בשו"ת חוט השני סי' צ"ו בשו"ת הגאון הכהן הגדול מוה' נפתלי ז"ל שרמז הב"ש ס"ק כ"ט שם נראה דבכלים ל"ש סי' מובהק כלל ולמ"ד סי' דרבנן ל"ש כלל מובהק בכלים ע"ש וא"כ אין מקום כלל לקושית הנו"ב דעדי אוכף מועיל בודאי דדוקא סי' ל"ש בכלים דבעינן מובהק ואטו בכלים שייך סי' מובהק ומי דקדק על הכלים כ"כ שידע שלא נמצא באלף כלים כמו זה ודוקא באדם שייך זאת ודו"ק היטב ועכ"פ אין מקום להתיר ע"י סי' אמצעי בגוף וסי' אמצעי בכלי דדלמא סי' דרבנן ולא שייך מובהק כלל בכלי וכמ"ש. והנה בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קל"ד חידש דל"ח לשאלה שישאל מי שיש בו סי' אמצעי בגוף דהו"ל שאלה דיחיד ע"ש ובאמת שגם בכאן יש מקום לדבר זה ולפ"ז כיון דיש סימן מובהק בכלים וסי' אמצעי בגוף יהי' מועיל אמנם לפמ"ש בשם הגאון מו"ה נפתלי דבכלים ל"ש סי' מובהק א"כ אף בכלים דלא מושלי חיישינן לשיטת הב"י וא"כ גם שאלה ביחיד ניהו דל"ש הא לא עדיף מכלים דלא מושלי אינשי ואפ"ה סי' מובהק ביותר לא הוה וה"ה בזה וגם קשה לסמוך על הא דכל בגדיו לא מושלי אף שהמהרי"ט סמך ע"ז ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל שם מ"מ למ"ד סי' דרבנן חיישינן אף בזה וכמ"ש ודו"ק הן אמת דגוף הדבר דניחוש לשאלה הש"ך סי' ס"ה ס"ק כ"ו האריך לתמוה בזה דמנ"ל לחוש לשאלה בכלים בסי' מובהק ע"ש ולפע"ד יש ראיה ברורה לשיטת הש"ך דהרי הרמב"ם פי"ד מגזילה ה"א כתב ולמה פרט הכתוב חמור להחזיר בסימני מרדעת אעפ"י שהסי' בדבר הטפל יחזיר ותמיהני דהרי בש"ס אמרו בעידי אוכף ובסימני אוכף ופירשו התוס' דלמ"ד סי' דרבנן בעידי אוכף וכן הקשו בהדיא למ"ד סי' דרבנן מחמור בסי' אוכף ומשני בעידי אוכף וא"כ רבינו דפסק בפי"ג מגירושין דסי' דרבנן כמ"ש הה"מ והכ"מ א"כ היאך כתב כאן דמחזירין בסימני מרדעת וא"ל דמדרבנן מחזיקין דעשו רבנן תקנה משום דניחא ליה לבעל אבידה דהא קרא קאמר ובהחפזי לא ראיתי למי שעמד בזה וא"ל דנ"מ דע"י הסי' עכ"פ לא מייאש ויהיה לו עדים דז"א דאם סי' לאו דאוריית' ל"מ הסי' ומתייאש וצ"ל דמיירי בסי' מובהק דהוא ודאי דאורייתא וא"ל דסי' מובהק הוה כעדים דז"א דה"א דניחוש לשאלה ולא הוה סי' מובהק קמ"ל וע"כ דל"ח לשאלה ודו"ק היטב ובזה יש ליישב הא דהרמב"ם מוקי במרדעת ובש"ס תני אוכף ועיין נו"ב סימן ל"ב. וע"ד הפלפול יש לומר בזה דשינה הרמב"ם והעתיק מרדעת במקום אוכף דהנה לכאורה קשה איך אפשר לומר דהקרא אתי לעידי אוכף והא מה"ת בעי עדות שאילה"ז והרי כשיבא להזימם יוכלו לטעון אנחנו לא באנו להפסיד רק האוכף ולא החמור עצמו וצ"ל כיון דהאוכף שמעיד על החמור שהוא של אחד והוא אפשר שיהיה בחמור של אחר הוה כמעידין על החמור גם כן ועיין מ"ש התוס' בסנהדרין דף ט' ע"ש ולפ"ז מיושב היטב מה שהקשו דאוקי חמור בסימן אוכף בסימנים מובהקים דל"מ לשיטת הב"י דאף בכלים דלא מושלי לא הוה ס"מ אם כן לק"מ אלא אף אם נימא דכל דלא מושלי הוה ס"מ מ"מ כיון דעכ"פ יכול להיות דמושלי עדות שאילה"ז הוה דיכולין לומר דאנן לא ידענו שזה של אחד וחשבנו דמושיל ליה להאוכף ועכ"פ אפשר זה בלי זה מקרי ומעתה מיושב היטב במה דהרמב"ם שינה והעתיק מרדעת דהרי מרדעת אף בתמוז לא מסיר והוא כל היום על החמור כמבואר באורח חיים סימן ש"ה וא"כ בודאי לא מושלי ומקרי אי אפשר זה בלי זה ומועיל סימן מובהק ודו"ק כי קצרתי לפי שהוא על דרך הפלפול.