שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ז (י״ז)

והנה ביום ב' חקת תרט"ז הייתי בטריסקאוויטץ והיה שם הרב מו"ה שמעון אבד"ק חיריב והקשה אותי דאם נחוש לשאלה היאך סמך יהודא במה ששלחה לו תמר החותמת והפתילים והמטה והא אף דכלים אלו לא מושלי אנשי מ"מ נחוש לשאלה אם נימא כהב"י דאם סי' דרבנן חיישינן לשאלה ודלמא שאלה זאת מאשה אחרת שזינתה עם יהודא ותמר באמת לא הרתה מיהודא והשבתי דמלבד דחותם ופתיל ומטה בסי' אמצעיים כל שהן שנים הוה סי' מובהק לדעת הפוסקים ודאי ניחא ומה גם דבאמת מה דחיישינן לשאלה באותן כלים שאינם עשויים להשאיל בודאי אינו רק דרבנן ומה"ת ל"ח לשאלה אך לפע"ד נראה דזה לא מקרי כלים דלא מושלי אנשי דניהו דחותם ופתיל אינו עשוי להשאיל היינו זה שהחותם שלו אינו עשוי להשאיל לאחרים אבל כאן באמת הא יהודא כבר נתן לערבון א"כ אצל אותה הזונה לא מחשב לכלום שאינם עשויים להשאיל ואף דאסור להשאיל דבר שמופקד בידו מ"מ על זה בודאי לא סמכינן אמנם העיקר נראה לפע"ד דלק"מ דל"מ לפי מה דאמרו ברכות דף כ"ג דהופיע רוה"ק בבית מדרשו של שם ויצא ב"ק ואמר ממני יצאו כבושים פשיטא דל"ק אלא אף לפי מה דדחי דלמא מני יהודא ירחי ויומי ואתרמי ולמאי דאתרמי וחזינן מחזקינן דלא חזינן לא מחזקינן א"כ גם כאן הרי כיון דראה דאתרמי יומא וירחא א"כ הוה כמו שאלה דיחיד דנצטרך לומר דבאותו יום וחדש בא יהודא על אשה אחרת תמר זינתה ג"כ באותו פעם מאיש אחד ואתרמי יומא וירחא שוה בשוה ממש והיא שאלה מאותה האשה חותם ופתיל ומטה לזה ל"ח וגם נראה כיון דדרשא חז"ל היא מוצת שנוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן אש ואל יבייש פני חברו וכתבו התוס' בשם ר"מ דמוצת הוא מלשון שרפת אש וכיון דרצתה להפיל עצמה לכבשן אש ולא לבייש מכ"ש שלא שאלה מחברתה הכלים ולשקר והנה בשטמ"ק כתובות נ"ה ב' בד"ה ועוד הא קא יהיב סימנא כתב בשם הריטב"א שהקשה דכי יהיב סימנא מה הוה הא לא אשכחן סימנים דמוציא ממון מרשות המוחזק ולא הוזכר אלא לגבי מציאה לחוד שהתופס בה אין לו שום זכי' אלא שבא לזכות בה מדין מציאה ויאוש בעלים וכי איכא סימנים ליכא יאוש בעלים ע"ש והנה דבר גדול דיבר דסי' לא מועיל להוציא רק במציאה דרוצה לזכות מדין יאוש וכל שנותן סי' שוב ליכא יאוש בעלים אמנם צ"ע בב"מ דף כ"ז דאמר טעם אחר במציאה דניחא ליה לבעל אבידה ולא קאמר משום דל"ש יאוש בעלים ומה גם דהתוס' כתבו בכתובות ט"ו דמציאה לא מקרי מוחזק כלל וצע"ג ועכ"פ מ"ש דסי' לא מועיל להוציא מרשות המוחזק עש"ך סי' קצ"ג ובקצ"ח שם ובסי' רנ"ט וכפי הנראה הריטב"א ס"ל דאף בסי' מובהק ל"מ להוציא ממון וצ"ע כ"ז אני כותב בטריסקאוויטץ תרט"ז ג' בלק אמנם יש לישב דאם נימא סי' דרבנן ולא מחזירין אבידה שוב נתייאש דהא ל"מ סימנים וע"כ דמשום דניחא ליה לבעל אבידה תקנו שמחזירו בסי' ולכך שוב לא מייאש.