שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ז (ט״ז)

ובדרך הפלפול אמרתי ליישב קושיית הנו"ב לשטת הב"י איך מהדרינן אף בעידי אוכף דהנה מריש הוה קשיא לי לשטת האחרונים דשני סי' אמצעים נעשו סימן מובהק מה פריך הש"ס חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן והא שני סי' אמצעיים נעשו מובהק וא"כ בסי' מובהק דכ"ע לא חיישינן וא"כ אף אם סי' לאו דאורייתא היינו סי' אחד אמצעי אבל סי' מובהק בודאי הוה כעדים וא"כ מה קושיא דלמא דוקא נקט סימני אוכף דהוה לשון רבים שני סימנים אמנם נראה דע"כ לא חדשו דשני סי' נעשו סימן מובהק רק בסי' דגופא דאז שני סימנים נעשו אחד כאן באמת בחמור לא נתנו סי' כלל רק ע"י האוכף וא"כ גם שני סימנים לא נעשו סימן מובהק דעכ"פ על החמור אינו ראיה ברורה רק אומדנא ולא עדיף מסי' אחד אמצעי בגופא וז"ב ומעתה לפי מה דחדשו דאוכפא לא מושלי אינשי דמסקב ליה לחמרא אם כן הוה זה האוכף כגופא דחמרא וא"כ ניהו דאי סי' דרבנן חיישינן אף בכה"ג דלא מושלי דזימנין דמושלי כל שיש סי' אמצעיים דנעשה סי' מובהק ובכה"ג הוה כאלו אמרו על החמור ניהו דזימני דמושלי וחיישינן אבל כאן הוה סי' מובהק ע"י שנעשו השתים כאחד ואם כן שוב לא חיישינן לשאלה ודו"ק היטב כי הוא דבר נחמד ובזה מיושב קושית הנו"ב בהא דפריך אי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן והקשה דזה דרך הש"ס בכ"מ להוכיח מזה כסברא הראשונה וכאן דפריך אי חיישינן לשאלה היינו להוכיח מזה דסימן דאורייתא ומשמע דאי סימן דרבנן לא קשה והרי אדרבא אי סי' דרבנן ודאי קשה ע"ש שהאריך ולפע"ד נראה דבאמת גוף הקושיא אי חיישינן לשאלה חמור בסי' אוכף היכא מהדרינן הוא רק לשלול דא"א לומר שני סי' נעשו אחד דכל דחיישינן לשאלה א"כ אינם מעידים על החמור והסי' אינו בגופא ואם כן מה מועיל שני סימנים מ"מ על החמור אין מעידין וא"כ זהו כשסימנים דאורייתא אבל כשסימנים דרבנן אם כן ע"כ חמור בסימני אוכף א"א דל"מ כלל סי' ושני סימנים ג"כ ל"מ דלא הוה סי' בגופא וע"כ דהכוונה בעידי אוכף וא"כ אפשר דכל שיש עדים המכירים בט"ע לא חיישינן לשאלה כלל רק בסי' שהם גרועים ואינם בגוף החמור הוא דנ"מ אבל בעדים שפי' מועיל אבל אם סי' דאורייתא א"כ סי' אוכף דוקא וע"ז פריך היאך מועיל הא חיישינן לשאלה והסי' לא הוה בגופא ודו"ק. ובזה נראה לפע"ד לחדש דע"כ לא חיישינן לשאלה רק בחמור בסימן אוכף או בכליו והיינו שאינו מעיד על סימן של האדם בעצמו או על החמור רק דמהסימן של הכלים או האוכף אנו דנין על האדם או על החמור שפיר חיישינן לשאלה דהתורה לא אמרה סי' רק בגופא אבל כל שאינם מעידים על גופא כל דחיישינן לשאלה שוב אינם מעידים על גופו אבל כל דלא מושלי דהוה כמו גופו שוב ל"ח לשאלה דלא כב"י והריטב"א ובזה מדוקדק לשון הש"ס דאי כתב רחמנא שמלה הו"א ה"מ בעדים דגופא וסימן דגופא אבל חמור בסימן אוכף ובעידי אוכף אימא לא והיינו דכיון דהם לאו בגופו של החמור מעידין לא מקרי סי' מובהק וקמ"ל דכיון דמעידין שני סי' ל"ח לשאלה והו"ל כמעיד על גופו אי למ"ד דל"ח לשאלה אף בסי' אחד וכמה מעליותא הא שמעתא לתק"ע ואני כותב בנחיצה רבה עש"ק בהעלותך תרט"ז ועכ"פ בהך דתשובת הב"י הנ"ל י"ל כיון דהכירו הסוס והאוכף הוה עכ"פ כשני סימנים אמצעיים דנעשו מובהק ושוב לא חיישינן לשאלה שניהם ביחד דמה"ת לחוש כיון דלא מושלי אנשי אם כן מעידים על הגוף הסוס ובכה"ג ל"ח לשאלה ובזה נראה לפע"ד ליישב הא דמקשה הפ"י בהא דאמר ת"ש חמור בסימני אוכף ולוקמא בסימנים מובהקים ולפמ"ש י"ל דנהי דסי' מובהקים מהדרינן היינו סי' בגופא דכיון שאינו בנמצא כלל ל"ח לאחר אבל כאן הסימן הם לענין האוכף אבל החמור אין סימן כלל רק דאמרינן דהחמור שייך לזה זה לא הוה סימן מובהק עכ"פ והוה רק סי' אמצעי לגבי החמור ול"מ ודו"ק היטב.