שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ז (י״ד)

והנה בא"ח שבועות תרט"ז הלכתי לבקר את החולה הרב הגאון מוה' משה נ"י אבד"ק זאמיטש בעיר החדשה שם בעל החיבור בית משה על אהע"ז והקשה אותי דמה זו סברא דבשלמא שם דחיישינן שמא אין זה החמור שלו רק הסי' באוכף הוא לפי שהשאיל לזה האוכף ועל זה שפיר אמרו דאוכף לא מושלי לחמור אחר דמסקב ליה לחמרא אבל כאן חיישינן שהסוס והאכוף השאיל לזה האיש ואינו רבי מתתיהו רק שאיש אחר שאל מר"מ הסוס והאוכף ונהרג ובתשובה אחרת כתבתי בזה וכעת נראה דכאן יקשה הא חזקה כל שביד האדם הוא שלו ואם כן מחוייבים אנו לומר שזה האיש הנהרג היה הסוס והחמור שלו ואם כן הרי נודע שלר"מ היה הסוס והחמור שייך בשכבר לר"מ הנ"ל וא"כ מוציאין אותו מחזקת ר"מ ולא נודע לנו שר"מ מכר להנ"ל ומה"ת להוציא מחזקת ר"מ וא"ל דחיישינן לשאלה דז"א דהרי חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו מורה שהוא של זה האחד שנהרג דא"ל דחזקה שכל מה שביד האדם הוא שלו אינו מבורר דזה אינו דאם כן מה"ת לנו לחדש דהיה איש אחר מה שאינו מבורר כלל ולהוציא מיד זה שהיה באמת שלו מוחזק בזה ולכך ל"ח לשאלה ובשלמא האוכף אי לאו דמסקב לחמרא היה מדברים העשוים להשאיל והיו חוששין אבל כיון דלא עבדי אנשי לשאול אוכף שוב על הסוס והאוכף ביחד בודאי ל"ח דאם נימא דהוא איש אחר שוב חזקה דכל מה שביד האדם הוא שלו וא"כ אנו מוציאין מחזקת מה שביד אדם הוא שלו וא"ל דזה השאיל לו דל"ש להוציא מחזקה דעדיין היא שלו דז"א דא"כ מה"ת לחוש כלל לשאלה דע"כ מיד זה בא ודו"ק. ובלאו הכי בפשיטות יש לי לומר דבאמת חזקה כל מה שביד אדם שלו אין ראיה דבמציאה ל"ש החזקה דאין כאן מי שמוחזק וכמ"ש הנו"ב סי' ל"ז שם אבל כאן יש חזקה דהוא שלו והרי אנחנו ידענו דזה הי' לו חזקת מ"ק בזה וא"כ מה"ת להוציאו מחזקתו ורק האוכף לבד דהוה מדברים העשויים להשאיל אבל גוף הסוס לא הוה דבר העשוי להשאיל ובמ"ש יש ליישב קושית הנו"ב לשטת הב"י דאם סימנים דרבנן שוב חיישינן לשאלה אף במה דלא מושלי אינשי דהא הסי' אינו מוכיח כלל וזמנין דמקרי ושאיל א"כ מה מועיל עידי אוכף להחזיר החמור הא יש לחוש לשאלה וכתב בסי' ל"ב שקושיא זו מרפסא איגרא והארכתי בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת יש חזקת כל מה שביד האדם הוא שלו ומה"ת לומר שהשאיל זאת לאחר ואדרבא במציאה דל"ש חזקה בודאי מהראוי לומר דמי שמעידין שהי' לו האוכף מסתמא מחמור שלו דמה"ת לומר דהשאיל לאחר האוכף מה דלא נודע לנו כלל וכל שהשאיל לאחר האי אנו מוציאין אותו מחזקתו ואף בשאלה שייך לומר שהשואל מקרי מוחזק כל משך ימי השאלה כמ"ש התוס' ס"פ השואל בב"מ גבי פרדיסי יעו"ש וכיון דלאו מדברים העשויים להשאיל הוא שוב ל"ש חשש שאלה ומוקמינן אחזקה ומה שהקשה הנו"ב שם על הרמב"ם ששינה מאוכף ונקט מרדעת לפע"ד בש"ס אמרו רבותא דאף אוכף לא מושלי אינשי מכל שכן מרדעת דלא מושלי דצריך להחמור כל היום כמבואר באו"ח סימן ש"ה והרמב"ם דס"ל סימן דרבנן אפשר דלא סמכינן על סברא דמסקב לחמרא ורק במרדעת דודאי לא מושלי בזה ל"ח לשאלה ולא באוכף ודו"ק.